תורת זוגא המדינה האחודה

תורת זוגא המדינה האחודה

עברית · · עד פרק שלושה-עשר כולל

מונחי לשון חדשים בעברית

מילים בעברית הנהוגות בשימוש לועזי, על פי האקדמיה העברית ללשון

הונתנות: קפיטליזם

חברתנות: סוציאליזם

המונאות: פופוליזם

קבוצתית: קולקטיב

פרק ראשון | תורת זוגא - התנועה האינסופית

זוגא היא התנועה האינסופית שבין צמד תופעות שביניהן זיקות של ניגוד, השלמה, תלות, עצמאות והשפעה הדדית. ביניהן נפרס מגוון של אפשרויות אשר המתח ביניהן משתנה. עצם התנועה האינסופית והשתנות המתח בהתאם למידע וליחסים יוצרות אינסוף אפשרויות שנפרסות על המגוון ומקיימות את הזוגא.

המילה דואליות משמשת לתיאור מצב שבו שני יסודות שונים, מנוגדים או משלימים מתקיימים בתוך מסגרת אחת. עם זאת, התחילית דו- משמשת בעברית לציון שני צדדים, חלקים או יסודות, אך אינה מבטאת כשלעצמה את טיב היחסים ביניהם, כגון דו-לשוני או דו-ערכי. המילה דואליות מציינת את קיומם של שני היסודות, אך אינה מבטאת כשלעצמה את טיב הזיקה, את המתח המשתנה בין היסודות או את מרחב האפשרויות הנפרס ביניהם.

כדי לתאר את הפילוסופיה הזוגאית באופן מדויק, נדרש מונח חדש שמעצם צורתו מתאר לא רק שני יסודות אלא גם את הזיקה, המתח ומרחב האפשרויות שביניהם.

החלופה העברית המקובלת כיום למילה דואליות היא שניות, מילה המבטאת את עצם קיומם של שניים, אך אינה מבטאת בהכרח את היחס שביניהם. נוסף על כך, בכתיב ללא ניקוד המילה עלולה להיקרא כיחידות זמן או כדברים המצויים במקום השני.

מתוך צורך במונח עברי ברור יותר נבחרה בספר זה המילה זוגא, שמקורה בארמית ומציינת זוג או צמד, ולענייננו, זוגא היא התנועה האינסופית שבין צמד תופעות שביניהם זיקה של ניגוד, השלמה, תלות, עצמאות או השפעה הדדית. ביניהם נפרס מגוון של אפשרויות אשר המתח ביניהם משתנה. עצם התנועה האינסופית והשתנות המתח יוצרות אינסוף אפשרויות שנפרסות על המגוון ומקיימות את הזוגא.

זוגאי הוא שם התואר המתאר מבנה, תפיסה או ישות המבוססים על זוגא, הפוליטיקה היא זוגאית, הטענה היא זוגאית והקיום הוא זוגאי, מאחר וכל פעולה, כל מחשבה וכל תנועה יוצרים תופעה זוגאית חדשה היוצרת מתח בין התפיסות.

זוגאיות היא התכונה או העיקרון של קיום תנועה בין שתי תופעות מובחנות בתוך מערכת אחת, המקיימים ביניהם יחסים, מתח, מעבר מידע ומרחב של אפשרויות. כך, זוגאיות כלכלית הבנויה מזוגא של עקרונות ובהם הונתנות וחברתנות. זוגאיות פוליטית הבנויה מזוגא של אידיאולוגיות פוליטיות.

טבע האדם

במשך אלפי שנים, פילוסופים ומדעני מדינה מרחבי העולם דנו והעלו השערות על טבע האדם, טבע הקיום וכיוצא בזה, מהי השיטה הנכונה ביותר לנהל חברה אנושית. מעטים מהם בחנו האם יש השפעות נוספות על טבע האדם, השפעות שאולי איננו יכולים לתפוס במהלך תקופת חיינו, אך בבחינה ממושכת של היסטוריה אנושית, שם תמצא התשובה. בין חוקרי טבע האדם המוכרים ניתן למצוא את תומס הובס, שראה את האדם כיצור מונע מפחד, אינטרס עצמי ורצון הישרדותי, לטענתו בני האדם נמצאים במאבק מתמיד ולכן נדרשת מדינה, שתפעל כצד שלישי להכריע סכסוכים בין בני אדם, תקים מוסדות שיביאו סדר, ביטחון ויציבות חברתית. ג'ון לוק לעומתו הציע תפיסה חיובית יותר, לטענתו האדם הוא יצור נבון שנולד עם חירויות וזכויות טבעיות כמו הזכות לקניין, הזכות לחיים והזכות לחירות, תפקיד המדינה הוא להגן על זכויות אלו. ג'אן ג'אק רוסו טען שהאדם הוא טוב מיסודו, אך החברה משחיתה אותו, התפתחות הקניין, המעמדות והתחרות החברתית יצרו קנאה, אי-שוויון וניכור. אריסטו ראה את האדם כישות פוליטית, יצור שנועד לחיות בקהילה, להגשים את עצמו באמצעות החברה והחיים הציבוריים, לטענתו האדם אינו רק הישרדותי אלא גם שואף למידות טובות. אפלטון לעומתו זיהה שישנם שני סוגים של בני אדם, אוהבי החופש, הפשטות והחירות האישית, ולצידם אלו השואפים להגשמה עצמית דרך פוליטיקה, מסחר, עבודה קשה וחיי חברה מפותחים.

בפילוסופיה המודרנית, פרויד הדגיש את הכוחות הלא מודעים, יצרים, טראומות וקונפליקטים פנימיים המפעילים את האדם. לעומתו ניטשה ראה באדם יצור בעל רצון, יכולת התפתחות והתבגרות, הוא הדגיש את המתח שבין תופעות החיים. קרל מרקס טען שטבע האדם אינו קבוע לחלוטין, אלה מתעצב על פי תנאים כלכליים וחברתיים והדגיש את חשיבות המידות ואמות המוסר. סארטר לעומתו טען שאין לאדם מהות או טבע בכלל, אלא האדם יוצר את טבעו באמצעות בחירותיו האישיות. אריך פרום הציע טענה רומנטית, האדם אינו רע מטבעו, אלא יצור המחפש אהבה, משמעות, שייכות וחירות, כאשר האדם נמצא בחברה מנוכרת ומבוססת על צריכה ופחד, האדם מתרחק מעצמו והיסוד שלו. חנה ארנדט הוסיפה שהאדם הוא יצור פוליטי, חושב ופועל, שהגשמתו מתגלה במרחב הציבורי, לקיחת אחריות ומוסריות שאינה מושפעת מכוח.

ניתן להסיק כי הטענות העיקריות שעמדו בשאלות טבע האדם מימי קדם ועד ימינו, היא התייחסות קוטבית בין שני צדדים: האדם אנוכי או חברתי, האדם מושחת מטבעו או טוב מטבעו, החברה משחיתה או החברה מפתחת, המדינה צריכה לאפשר או המדינה צריכה לרסן, קיימת מהות אנושית קבועה או שהאדם קובע את המהות בעצמו, האדם נבנה מתוך בחירה אישית או מהשפעות חברתיות ותרבותיות.

אך הטבע מטבעו אינו קוטבי ואינו דיכוטומי, האדם הוא זה שמפרש אותו ככזה. מה שאנחנו קוראים לו כחול, למעשה מכיל בתוכו צבעים רבים בגוונים שונים: תכלת, כחול מלכותי, כחול ספיר, כחול נייבי, כחול עמוק, טורקיז, ציאן, אקווה, אינדיגו והרשימה עוד ארוכה. כך שבין הצבע השחור והצבע הלבן קיימים אינסוף אפשרויות תיאורטיות של עוצמת אור, גוון צבע ושקיפות התלויים במידע, ביחסים ובמתח משתנה פוטון אור המכיל מידע מהשמש נפגש עם כדור הארץ או עם כוכב אחר מפגש שונה, המפגש מושפע מאטמוספירה, מהיחסים בין האדם לפוטון וביניהם מתח דינמי משתנה הפרוס על פני פריסה אינסופית, זוגא. העין האנושית מסוגלת לראות גלי אור בטווח של קרינה אלקטרומגנטית הנעה בין 380 ל-700 (לערך) ננומטר, אך חשוב לזכור שאלו רק גלי האור שהעין האנושית מסוגלת לראות, ומעבר ליכולת האנושית ישנם עוד צבעים רבים. המסקנה המתבקשת היא שהטבע פועל על פני פריסה שנעה בין שני קטבים ולא בהכרח הקטבים עצמם.

דואליות ופריסה

פסיכולוגיה אבולוציונית של האדם תומכת בטענות אלו, האדם פיתח בו זמנית מנגנוני תחרות מתקדמים להישרדות ומנגנוני שיתוף פעולה להתרבות והתפתחות חברתית, כאשר המתח בין מנגנונים אלו נמצא בתוך האדם והאדם נע ביניהם לפי תנאים משתנים.

תיאוריות מדעי המדינה השתמשו בפסיכולוגיה זאת וחילקו את בני האדם לפי שני עקרונות עיקריים לזיהוי דפוס האדם, ריאליזם מול ליברליזם, כאשר עם השנים התפתחו תזות נוספות כמו ריאליזם ליברלי המבקשים לשלב את התפיסה הריאליסטית הישרדותית עם הליברלית החברתית אל תוך תפיסה מדינית שטוענת שהמדינה היא הישרדותית ושואפת לכוח צבאי לצד הטענה שהמדינה שואפת לשיתופי פעולה בינלאומיים.

בנוירולוגיה נמצא שהמוח מכיל מערכות מקבילות, ולא מערכות שמבקשות לנצח אחת את השניה, כאשר מערכת אחת נועדה לתגמול אישי, ומערכת אחרת נועדה לאמפתיה ושיתוף פעולה, ושתיהן יכולות לפעול יחד בו זמנית.

תאוריית מאסלו טוענת שאצל האדם קיימים צרכי ביטחון והשתייכות חברתיים עמוקים הנדרשים לאדם כדי לספק את צרכי ההגשמה העצמית שלו כפרט.

הפסיכולוג החברתי ג'ונתן היידט טען שבני האדם מכילים בתוכם התנהגות תחרותיים מובהקת וגם התנהגות קולקטיבית מובהקת, לטענתו בני האדם הם "90 אחוז שימפנזה ו-10 אחוז דבורה".

תורת המדינה האחודה מוסיפה רובד נוסף על כל אלו, האדם נע בין תופעות של תחרותיות וקולקטיביות, כאשר אדם אחד יכיל בתוכו יותר רצון קולקטיבי חברתי ואדם אחר יכיל בתוכו יותר רצון תחרותי ואישי, הרצון אינו מוחלט אלא משתנה במהלך החיים. כך האדם יכול לנוע בין תופעות של שמרנות והתפתחות, יותר לוגי ולא לוגי, שכלתנות ורגש, קבלה ודחייה, הקרבה עצמית לטובת הכלל או קידוש הפרט, גישה הונתנית וגישה חברתנית, גישה שמעדיפה ריכוז כוח וגישה שמעדיפה ביזור כוח, גישה דתית סגורה או גישה עצמאית מוחלטת, בין התופעות קיימות אינסוף אפשרויות, ותאורתית יכולים להתקיים אינסוף של בני אדם בעלי גישות שונות ומערך פנימי שונה התלויים במתח, במידע וביחסים של האדם עם עצמו ועם הסביבה.

כעת אנחנו יכולים להבין מדוע תורת זוגא פוגשת את תורת המדינה האחודה, האדם הוא זוגאי, הוא מכיל בתוכו לעיתים כוחות מנוגדים ולעיתים כוחות מקבילים בעלי אינטרס זהה, אך הוא אינו חד מימדי ואינו דיכוטומי. בין הכוחות שבאדם, קיים מתח תמידי ותנועה אינסופית.

מדינה שמבינה את טבעו האמיתי של האדם כאדם זוגאי, בונה סביבו וסביב הטבע האמיתי שלו מערכות המאפשרות לזוגאיות שבו לפרוח מבלי לקבע אותו באופן חד מימדי לרעיון אחד ומבינה שהוא מתפתח ונע בין התופעות.

חברה שמתעלמת מהזוגאיות הקיימת, מתעלמת גם מאינטרסים מנוגדים, שכן התחרות והייצור לעיתים רואים באדם כצרכן ולכן מצדיקים את הרצון להשתמש בכל האמצעים להשגת הרווח הגלום בפוטנציאל העסקה, כך שלעיתים כוחות אלו מבקשים ליצור אצל האדם תלות.

כך לדוגמה, התחרות והייצור שואפים לתוצאה מיידית חיובית במזון, הבאה לידי ביטוי בנראות, בריח ובטעם של האוכל, בעוד האינטרס החברתי הוא אוכלוסייה בריאה, כאשר הרווח הגלום באוכלוסייה בריאה בא לידי ביטוי בדרכים אחרות, הפחתת עומס על מערכות בריאות, הפחתת התלות של האזרח באותן מערכות בריאות, יציבות כלכלית הנובעת מבריאות חברתית, הפחתת ימי מחלה במשק, שיפור במדדי איכות חיים והתמקדות באיכות ההון האנושי.

הטענה הזאת מתיישרת עם מצב התפלגות נורמלית, המוכר כפעמון גאוס, המתאר מצב שבו רוב התופעות אינן נמצאות בקצוות, אלא סביב המרכז, וכך גם התפלגות לא נורמלית, בעלת שני שיאים או שיאים בקיצון, אלו עדיין משאירים את האדם על גבי פריסה אינסופית של אפשרויות. בהתפלגות נורמלית, מרכז הפעמון מכיל את המסה העיקרית של התופעות, כאשר בכל קצה קיימים חריגים מסוג שונה. כאשר אנו בוחנים חברה לפי עיקרון זה, אנחנו מבינים כי האדם והחברה אינם מחולקים לקטבים, אלא למגוון רחב של אפשרויות ותופעות הפרוסים על גבי התופעות ומשתנים באופן קבוע בהתאם למידע, ליחסים ומתח.

ניתן לבחון את פעמון גאוס ברוב התופעות בחברה, למשל אם נבחן התפתחות קוגניטיבית של בני אדם, ברמת מודעות, ויסות עצמי, אחריות אישית ויכולת חשיבה מערכתית בחברה מסוימות או בחברה האנושית כולה, נגלה שנוצר פעמון גאוס שבקצה אחד נמצאים בני אדם עם התפתחות קוגניטיבית נמוכה מאוד שפועלים על בסיס יצרים, גישות ומחשבות פרימיטיבים של האדם, במרכז פעמון גאוס ימצאו בני האדם בעלי התפתחות קוגניטיבית רגילה ובקצה השני של פעמון גאוס ימצאו בני האדם בעלי התפתחות קוגניטיבית מאוד גבוהה. אין הטענה נועדה לפגוע במי מבני האדם, אלא רק להתייחס למצב קיים. נניח ובעוד כאלף שנים, בני האדם יעברו תהליך התפתחותי קוגניטיבי כולל, וכל בני האדם יהיו ברמה קוגניטיבית גבוהה מאוד, למעשה יווצר פעמון גאוס חדש, שבו בקצה אחד יהיו אלו שיתפתחו קוגניטיבית אך עדיין ביחס לשאר האוכלוסיה נמצאים בהתפתחות פחותה, לעומת אלו בקצה השני של פעמון גאוס החדש, שההתפתחות הקוגניטיבית שלהם היא מעל למסה הרגילה במרכז הפעמון.

לאור תובנות אלו, ניתן להסיק שכל הפילוסופים ומדעני המדינה שקדמו לנו למעשה תיארו נכונה את טבע האדם, אך כל טענה הייתה למעשה תיאור חלקי בלבד של טבע האדם על גבי הפריסה ולא תובנה אחודה כוללת, כאשר כל פילוסוף ומדען שיקף והשליך לתוך הטענות שלו, את ההשתקפות הפנימית והרגשית של הבנתו על טבעו שלו וטבע האדם מתוך התנועה הזוגאית האינסופית.

כך שלמעשה ההנחה היא שכולם צדקו במידה, בתיאור חלקי של זוית ראייתם, אך לא הביאו את התורה האחודה לטבע האדם. באופן משעשע, נדמה שדווקא אפלטון, אחד הפילוסופים הראשונים שכתבו על טבע האדם והמדינה, הבין שטבע האדם אינו חד מימדי ומוחלט, ובספרו 'המדינה' בפרקים ז' ו-ח', מתייחס אפלטון לדואלית בחברה, מצד אחד אלו השואפים לחופש אישי, חירות והתפתחות מוסרית, התמזגות עם הטבע ועם הקיים והימנעות מענייני החברה והפוליטיקה, ומצד שני אלו השואפים לחיי פוליטיקה, להתפתחות חומרית, למסחר מתקדם, לחיי חברה מפותחים, לרסן עצמי חברתי ושימוש בטבע להתפתחות החומריות החברתית, אך אין בידינו ידיעה האם אפלטון הרחיב את משתנו לזיהוי הפריסה החברתית על גבי הדואליות או הבנה שאדם יכול לשאוף לשני הקטבים בעת ובעונה אחת כתופעה אחת.

אך בעת שכתב אפלטון את כתביו, תיאוריות חברתיות ומדעיות שונות טרם התגלו, כגון פעמון גאוס, תאוריית המטוטלת של יצחק בנטוב, המתח הדינמי על פי ניטשה, ולכן גם טענתו אינה מלאה, אך מתקרבת לאמת.

זהו יסוד התובנה של תורת המדינה האחודה, האדם אינו ישות חד מימדית, אלא ישות זוגאית, הנעה בין תופעות בתחומים שונים, במקום לחשוב שכל בני האדם הם או שואפים להתפתחות חומרית או להתפתחות מוסרית, ההבנה הנכונה היא שכל בני האדם מתפלגים על גבי פריסה של שאיפות, הם נעים על גבי הפריסה במהלך חייהם ולא מקובעים למקומם. הם יכולים גם להחזיק בעמדות מנוגדות, בשני קצוות הקיטוב ולשנות את תפיסתם, שאיפה לתחרות ויזמות ושאיפה לביטחון וסולידריות בעת ובעונה אחת. זאת מאחר והם פועלים על פי תורת זוגא, תנועה של החזקת עמדה מובילה לתנועה בעלת מתח שמגיבה לאותה תנועה, השינויים בעמדה מובילים גם לשיניים במתח ולעמדה שמגיבה, כך נוצר ריקוד אינסופי של מתח, על גבי פריסה של תופעות בין שתי עמדות. מתוך ההבנה הזאת, תורת המדינה האחודה מציעה מבנה מדינה חדש, מדינה מאפשרת, מדינה שמכירה את הזוגאיות האנושית, את השינויים לאורך החיים של האדם, את טבעו המשתנה של האדם, היא מאפשרת לכל אדם להגשים את עצמו מהמקום שבו הוא נמצא על מבנה הזוגאיות האנושית, ומאפשרת לו לנוע בין התופעות בחופשיות.

תיאוריית המטוטלת

בין החוקרים הבודדים שבחרו לבחון השפעות נוספות על טבע האדם או הטבע האנושי, ניתן למצוא את המדען והחוקר יצחק בנטוב. יצחק בנטוב היה מדען ופילוסוף יהודי שלקח חלק בייצור הטיל הראשון הישראלי ובפיתוח ניתוחי הצנתר, היה ממובילי הניו-אייג' בארה"ב, כתב והרצה בארה"ב על השפעות הטבע על האדם, התפלגות החברה כפעמון גאוס והשפעות חיצוניות המשפיעות על חברה שלמה.

מבין עבודותיו, נציין את הספר "בעקבות המטוטלת - על מכניקת התודעה" משנת 1977, אשר השפיע להבנת התופעה. תיאוריית המטוטלת בענייננו, היא כלי המדידה של חברה אנושית וכל תנועה אנושית רחבה, נעה כמטוטלת תודעתית מצד לצד. תקופת מלחמה תוביל בהכרח לתקופת שלום, הדרה של המין הנשי מהמרחב הציבורי ותפקידים בכירים יוביל בהכרח לעליית המין הנשי לראש המרחב הציבורי ותפקידים בכירים, ליברליות מוקצנת תוביל לשמרות מוקצנת, דתיות מוקצנת תוביל לדחיית אלוהים, דחיית אלוהים תוביל לדתיות, חברתנות קיצונית תוביל להונתנות קיצונית וההפך, דמוקרטיה קיצונית תוביל למשטר סמכותני וכן האלה.

לפי רעיון זה, בני האדם פועלים מתוך תנועה של מטוטלת טבעית, תופעת טבע שנוצרה עוד בטרם נולדו ועוד בטרם נולדו אבות אבותיהם. התנועה הפמיניסטית פועלת לחיזוק מעמד האישה בעולם, פועלת מתוך תופעת המטוטלת ולא מתוך עצמאות מוחלטת, תנועת ה-ME TOO, פועלת מתוך תופעת המטוטלת, וזאת לאחר שהמטוטלת נדחפה לקיצון השני כאשר גברים ראו בנשים ככלי לסיפוק יצרים. מדינת ישראל קמה כמדינה חברתנית מוחלטת עם מוסדות חזקים, חברות ממשלתיות והסתדרות חזקה, מה שהוביל להפיכת ישראל למדינה הונתנית עם מוסדות מוחלשים, ללא חברות ממשלתיות והסתדרות חלשה, כאשר היא מקיימת מדיניות רווחה בסיסית, זיכרון לחברתנות המוחלט. אם בקום המדינה, התנועה הציונית דחתה את השמרנות היהודית ואת רעיון האלוהים, כיום אנחנו רואים את ההשלכות בתנועת המטוטלת כאשר החברה מקבלת את השמרנות היהודית ואת רעיון האלוהים באופן נרחב הרבה יותר.

אחת הבעיות, שבני האדם אינם מודעים לתנועה הטבעית שמפעילה אותם, ועל אף שנדמה לפעמים שאנחנו מביאים צדק, אמת ותיקון לעולם, למעשה אנחנו ממשיכים להניע את המטוטלת לקיצון השני, בתקווה כשהצדק והאמת המוחלטת נמצאים בידינו, מבלי להבין שאנחנו במו ידינו יוצרים דחיקה של המטוטלת לקיצון אחד, מה שבהכרח מוביל לתנועה של המטוטלת לקיצון השני.

במונחי זוגא, בין התופעות קיימות אינסוף תופעות נוספות, ולא רק תופעות הקיצון. מכאן, יסוד חשוב להבנה הוא שכאשר בן אדם מבין כי מופעלת עליו מניפולציה, אם אנושית או אם בידי הטבע, הוא כבר הופך לנבון יותר ויכול לפעול שלא מתוך השפעה חיצונית אלא מתוך בחירה אישית, אמיתית וכנה.

מטוטלת רגילה שנעה בכדור הארץ מושפעת מכוח מחזיר הנובע מכבידה, מהתמדה, מחיכוך ומדעיכה, מהשפעות חיצוניות כמו רוח והתנגדות האוויר והשפעות חיצוניות אחרות.

כך הופכת המטוטלת למכשיר מדידה זוגאי, באמצעות מתיחה מבוקרת, שינוי יחסים או המידע, אפשר לבחון כיצד היא מגיבה, להתנגדות שעלולה להיווצר, להתמדה שהיא מניעה וגם להשפעות חיצוניות אחרות.

המטוטלת היא דרך המחשה של זוגא, באמצעות חישוב התנועה שלה אפשר לזהות כיצד שינוי במתח שבין אפשרויות הקצה משנה את התנהגות המערכת כולה.

תורת המדינה האחודה למעשה טוענת, לאחר שאנחנו מבינים את המניפולציה הטבעית של המטוטלת עלינו כבני אדם והחברה, קמה עלינו חובה להאט את תנועת המטוטלת מהתופעות ולהביא אותה למרכז דינמי, כאשר התנועות שלה אם יתקיימו יהיו עדינות, כך שהחברה לא תנדוד בין קוטב לקוטב, בין קיצון לקיצון, כאשר כל צד מנסה לרמוס את הצד השני במטרה להשיג "ניצחון" אשלייתי הנובע מאגו המופעל על ידי מניפולציה טבעית שנוצרה טרם היוולדו, מבלי להבין שמעשינו משליכים על עתיד החברה ויוצרים קיטוב נוסף.

מן האדם אל המדינה

תורת המדינה האחודה נשענת על אותם עקרונות יסוד בספרים השונים הנכתבים על ידי המחבר, היא טוענת שאדם שמוחו רועש ממחשבות, פחדים, קיטוב ואשליות, הופך לאדם לא בריא, לכן בספר האלוהים החילוני האדם נשלח למסע למציאת הדממה, באמצעות הדממה הוא מפחית את תנועת המטוטלת הפרטית שלו, הוא אינו נע בין קטבים של רגשות ומחשבות אלא נמצא באיזון דינמי המקבל אותם ולא מופעל על ידם. הוא פועל כישות המבינה את מבנה הזוגא שבתוכו, הערצה מול פגיעות, רצון לקבלת הערכה מול עצמאות מהתייחסות הסביבה, רצון לשפע חומרי ורצון לצניעות מינימליסטית. כך החברה האנושית יכולה גם לראות בנטייה הטרוסקסואלית תופעה נוספת שבינה לבין נטייה הומוסקסואלית קיים מתח משתנה כחלק מטבע הקיום על בסיס תורת זוגא מבלי לבחור אחת מהן כצורת קיום יחידה המבטלת את האחרת. בהקשר דומה, בין זהות החופפת עם מין שיוחס בלידה או זהות שאינה חופפת לו קיימות אינסוף אפשרויות כחלק מטבע הזוגא. קיומה של כל תופעה מוביל לעוד תופעה ולתנועה על גבי פריסה אינסופית של אפשרויות, כאשר המתח ביניהן משתנה בהתאם ליחסים והמידע.

תורת המדינה האחודה מבקשת שהמדינה תנהג כמו האדם הזוגאי, תנהל את המתח, תפחית את הקיטוב, את האשליות, את הרעש שהיא מייצרת מתוך חרדה קיומית ופעולות חסרות מודעות, היא תפעל כמו אדם שזורם עם זוגא ותקבל את כל התופעות כמו שהן.

המדינה לא נאבקת במציאות ובטבע האדם, אלא מקבלת אותם ובונה מערכת מתאימה סביבו, היא שואפת להפחית את תנועת המטוטלת החברתית שיוצרת קיטוב של בעד ונגד, הם ואנחנו, על מנת להגיע לאיזון דינמי שמקבל את כל תופעות החיים הנפרסות על פני אינסוף אפשרויות מבלי לשפוט אותן באופן מוחלט, תבחן את המידע, המתח והקשרים ביניהן וכך תדע להתמודד איתן בהתאם לטבען.

תורת זוגא כמדינה מטא קוגניטיבית

אחד מעקרונות היסוד של תורת המדינה האחודה הוא מטא קוגניציה, יכולת האדם לחשוב על מחשבותיו שלו, מבלי להיות קשור אליהן או מזוהה איתן באופן מוחלט, כך מתאפשר לאדם לקבל החלטות מתוך בהירות מחשבתית ומיקוד בהכרח ולא מתוך תנועה רגשית שמפעילה אותו. אותו עיקרון מתבקש גם על מדינה, המדינה צריכה לחשוב על עצמה מחדש מבלי להיות מזוהה עם עקרונות מסוימים באופן מוחלט, עקרונות שלעיתים מגבילים אותה ומונעים ממנה התפתחות אמיתית ונכונה, עקרונות שלעיתים מגיעים ממרחב חיצוני ולא מתוך הפנימיות שלה.

כאשר המדינה מתנגדת לתופעות השונות ולתנועה לפי תורת זוגא, היא בעצם מתנגדת לעצם טבע הקיום וטבע האדם, לכן מדינה שרוצה לפעול לפי תורת זוגא נדרשת לפעול לפי עקרונות מטא קוגניטיביים על בסיס תורת זוגא, להבין את היחסים, את המידע, את המתח ואת התנועה שבין כל הדברים.

מדינה שתפעל על פי עקרון המטא קוגניציה, מסוגלת לחולל שינויים משמעותיים בתוכה ולשנות עקרונות שהיא התבססה עליהם, מאחר והיא מעולם לא עצרה וחשבה האם העקרונות האלו כלל נדרשים או מועילים לה.

כמו אדם שאינו חושב על מחשבותיו ומה הכוחות שמניעים אותו, מדינה שאינה שואפת לחשוב על עצמה נידונה לפעול מתוך כוח התמדה המתמשך ולא מתוך בחירות מודעות.

פרק שני | ביקורת על דמוקרטיה

דמוקרטיה נבחרה במאה האחרונה לשיטת המשטר המועדפת על מדינות מערביות, אלו מצידן כל כך חיבבו את הדמוקרטיה שיצרו, על אף הכשלים הרבים שבה, המלחמות שלא מנעה, הקריסות הכלכליות שבאו עם השיטה, שהחליטו לכפות אותה על מדינות נוספות ברחבי העולם, אם בשלום ואם במלחמה, כאשר המטרה היא ברורה, יש לכפות את השיטה הדמוקרטית על כל מדינות העולם.

יסודות השיטה הדמוקרטית מבוססים על מספר רגליים, זכות הצבעה לכל אדם, שלכאורה מאפשרת שוויון הזדמנויות לכל אדם להיבחר ולבחור, הכרעת הרוב, הפרדת רשויות היוצרים איזונים ובלמים בין הרשויות ומונעים שחיתות והשתלטות של רשות אחת על גבי האחרות, הגנה על זכויות מיעוטים ושמירה על זכויות טבעיות של האדם כגון קניין, חיים, חירות, חופש פולחן, חופש התנועה והזכות לשוויון.

זכות הבחירה, היא דוגמה טובה לעקרון הדמוקרטי שלא באמת פועל, בבחירות ה-25 לכנסת בישראל השתתפו 40 סיעות שונות, מתוכן רק עשרה עברו את אחוז החסימה, כאשר שתי מפלגות עמדו על סף אחוז החסימה ולא עברו.

מכון יפעת מחקרי מדיה בחנו מהי מידת האזכורים של פוליטיקאים ברשתות התקשורת הגדולות לקראת הבחירות ה-25, ומדדו את ערוצי הטלוויזיה 11, 12 ו-13, אתרי אינטרנט מוכרים כמו וואלה, ynet, ישראל היום, גלובס, כלכליסט, הארץ, דה-מרקר, מעריב, גלי צה"ל ועוד.

תוצאות המחקר הראו כי השיח התקשורתי התרכז כמעט כולו באופן מוחלט במספר מאוד מצומצם של אישים וכאשר כל יתר המועמדים והסיעות כלל לא הוזכרו ולציבור נמנעה הידיעה אודותם. לשם השוואה, אחת המפלגות שהוזכרה לעיל שעמדה על סף מעבר אחוז החסימה, קיבלה 0.2% מהחשיפה בכל הרשתות המוזכרות שמהווים 214 אזכורים בלבד. לשם השוואה, יאיר לפיד קיבל 16,189 אזכורים, ראש הממשלה בנימין נתניהו קיבל 9,659 אזכורים, בני גנץ קיבל 9,208 אזכורים, נפתלי בנט קיבל 4,672 אזכורים ואיתמר בן גביר קיבל 4,590 אזכורים. נחזה שעל הנייר היה מאבק פוליטי עיקש בין סיעות, חגיגה דמוקרטית, 40 רשימות מפלגתיות שמתמודדות על הקול הישראלי ובמטרה לקדם רעיונות חדשים אג'נדות חדשות ותובנות חדשות לטובת המדינה, אך בפועל, הסיקור התקשורתי הנרחב שמשפיע על מיליוני ישראלים ביום יום, התייחס בעיקרו לכ-8 מפלגות ודמויות מהן בלבד, יתר הרשימות פשוט לא הגיעו לתודעה הרחבה.

כך למעשה, התקשורת הרחבה במדינת ישראל הדגישה אך ורק את המפלגות הקיימות, הגדולות והמוכרות, תוך התעלמות מוחלטת מעשרות מפלגות שונות, תוך יצירת מצג שווא כאילו הם אינם רלוונטים.

שיטה נוספת שבה המפלגות הגדולות משמרות את כוחן, היא בעצם קיום סקרי בחירות, סקרי הבחירות שנדמים לאדם הרגיל כרצון טוב של התקשורת לשקף לציבור את רצון הציבור הכללי, למעשה הפכו לכלי המשרת את אינטרס המפלגות הגדולות המופיעות בסקרים באופן קבוע, לעומת מפלגות השואפות להיכנס לכנסת אך נעלמות מהשיח הציבורי, בכך נגרמת פגיעה באמון הציבורי באותן מפלגות, שכן רוב הבוחרים נמנעים מלבזבז קול על רשימה שאין לה סיכוי לעבור את אחוז החסימה, ולבטח כזאת שאפילו לא מופיעה בסקרים.

אחיזת המפלגות הקיימות על שיטת הבחירות הביאה את המפלגות הגדולות לחקיקה שתשמר את ההישרדות שלהן, על מנת לשמר את כוחן. דוגמה טובה היא חוק מימון הבחירות, שכן מפלגה חדשה שרוצה להיבחר נאלצת להתמודד מול מימון מוסדי של המדינה למפלגות הוותיקות בסכומי עתק של עשרות מיליוני שקלים, מה שגורם לחוסר שוויון מוחלט בין המועמדים, תוך העדפה ברורה ומוחלטת של המפלגות הקיימות.

כאשר בוחנים את עקרון אחוז החסימה, מתגלה תמונה מעניינת, מבחינה אמפירית, כ-417,400 אזרחים ישראלים, המהווים כמעט 9% מכלל הקולות, הצביעו לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה, כך שלמעשה כעשירית מהמצביעים לכנסת נשללה מהם הזכות לייצוג הוגן על אף שהם מהווים כמעט עשירית מכלל המצביעים, ולשם השוואה נפתלי בנט קיבל 273,836 קולות בבחירות ה-24 לכנסת שבהם הפך לראש ממשלה, כמעט שני שלישים מן הקולות שלא נחשבו עקב אחוז חסימה גבוה בבחירות ה-25 לכנסת.

ראוי לציין ולזכור, שאת אחוז החסימה קובעות המפלגות הגדולות, שכבר נמצאות בכנסת, שבידן הכוח למעשה למנוע ממפלגות שונות להיבחר או להיכנס לכנסת, הן מאזנות את אחוז החסימה בהתאם לצרכים האישיים שלהם ובמטרה לשמר את כוחם, כפי שכל ישות טבעית עושה, ושואפת להישרדות תמידית, כך הם משתמשים בטענה שמפלגות קטנות יכולות להחזיק את הממשלה כבת ערובה, אך זהו כבר המצב היום.

אם נבחן לעומק את המועמדים שנבחרו בבחירות האחרונות ואלו המועמדים בבחירות הקרובות, נגלה ביניהם מיליארדר אחד, מעט מולטי-מיליונרים, ראשי ממשלה לשעבר, שרים לשעבר, רמטכ"לים לשעבר, ראשי ערים לשעבר, עסקני המפלגות, בכירי תקשורת, בכירי מערכת ציבורית, ראשי רשימות ותיקות, כך שלמעשה כמעט כל המפלגות הגדולות כבר מחוברות למרכזי הכוח הגדולים במדינת ישראל, לגופי התקשורת הגדולים והקטנים במדינת ישראל, לגופי הסיקור הגדולים במדינת ישראל, ובידם כספים ציבוריים בסך עשרות מיליוני שקלים שנותנים להם יתרון עצום, שאינו הוגן, אינו שוויוני ולבטח אינו דמוקרטי, על פני יתר הרשימות. כאשר אנחנו בוחנים בעיניים מפוקחות את שיטת הבחירות, אנחנו מבינים שהמילה דמוקרטיה היא למראית עין בלבד, כאשר לרוב מוחלט מהאנשים ששואפים להיכנס לחיים ציבוריים, בעלי רעיונות חדשים ודעות חדשות, תובנות חדשות והצעות חדשות, אינם נכללים במשחק הבחירות מראש.

כך נוצר מצב, שהתקשורת, מכוני הסקרים ומימון מפלגות יוצרים שדה לגיטימציה לרשימות, רשימה שלא נכללת בשדה הלגיטימציה לא תתפס כקול רציני, כקול שיכול להוביל לשינוי אמיתי, והצבעה לה עלולה להיות בזבוז של קול, גם אם אותה רשימה תציג רעיונות חדשניים, עמוקים, מוסריים, אתיים, נכונים והכרחיים להמשך קיום המדינה, זה לא יועיל לה ולו במעט.

המסקנה המתבקשת היא שהדמוקרטיה בישראל בנויה על הנחת יסוד שגויה, מתן זכות בחירה לאזרחים אינה זכות בחירה אמיתית, שכן האזרח לא מכיר את כל האפשרויות להם הוא יכול להצביע, למרבית האזרחים אין זמן עודף לחקור 40 רשימות שונות ולכן הם מסתמכים על התקשורת, אבל בחירה אמיתית דורשת הופעה שווה של הרשימות בתודעה של ההמון, שלילת יכולת המפלגות הגדולות לשנות את שיטת המשחק לטובתן, שינוי שיטת מימון הבחירות הנותן יתרון בלתי הוגן למפלגות הוותיקות ולבנות מבנה המאפשר לרעיונות חדשים ואנשים חדשים להיכנס יותר בקלות אל המרחב המדיני.

יסוד דמוקרטי נוסף שאינו פועל באפקטיביות במדינת ישראל, ובא לידי ביטוי באופן נחרץ בתקופה האחרונה, הוא יסוד הפרדת הרשויות. למעשה במדינת ישראל לא קיימת הפרדת רשויות אמיתית, שכן על פי השיטה, הממשלה נבחרת מתוך הכנסת, היא נבחרת על ידי רוב של 61 חברי כנסת, מהווים את הקואליציה וגם את הרוב בכנסת. כך נוצר מצב שקובע בהכרח שהממשלה מחזיקה ברוב גם בכנסת, אותה כנסת שאמורה לפקח עליה ולאזן אותה, אותה כנסת שאמורה לאפשר יציאה לבחירות חדשות כאשר הממשלה כושלת, אותה כנסת שאמורה להגן על זכויות מיעוטים מפני הכרעת הרוב, הופכת לרוב למוסד שמגן על הממשלה, כך למעשה הפכה הכנסת לישות חסרת כוח, שאינה יכולה לקיים את תפקידה, עקב המבנה הדמוקרטי בישראל.

פרק שלישי | כשלי האידיאולוגיות

לאחר שבחנו את יסודות הדמוקרטיה, נבחן כעת את האידיאולוגיות העיקריות הקיימות במדינות השונות בעולם, חלקן מבוססות על יסודות דמוקרטים וחלקן לא, אך כולן סובלות מאותו כשל אידיאולוגי עמוק, לבנות חברה אנושית שרואה באדם ישות חד מימדית, ניסיון להביא אידיאולוגיה אחת לניצחון על האידיאולוגיות האחרות, תוך התעלמות מספקטרום התופעות הרחב של בני האדם, רצונות שונים, אמונות שונות, אידיאות שונות ויעודים שונים. בבחינת האידיאולוגיות נתייחס לצורתן הטהורה של האידיאולוגיות.

בין האידיאולוגיות המדיניות המוכרות ניתן למצוא את ההונתנות, הונתנות רדיקלית, חברתנות קלאסית, לצד חברתנות רדיקלית בדמות קומוניזם, לאומנות טוטאלית וליברליזם. מרבית המדינות מנסות למצוא נקודת שוויון בין האידיאולוגיות, מתוך כשל לוגי מחשבתי שבצד אחד של הסקאלה נמצאת גישת חברתנות ובצידו השני נמצאת גישת הונתנות. תורת המדינה האחודה מראשיתה טוענת, אין סקאלה אחת, יש עקרונות שונים, יש יתרונות וחסרונות לכל גישה, הניסיון של גישה אחת למחוץ את אחיותיה נועדה לכישלון, שכן על פי תאוריית המטוטלת, כל תנועה לא טבעית לכיוון אחד תוביל לתנועה לא טבעית לכיוון הנגדי.

ההונתנות מקדשת את הפרט, את זכות הקניין, הרווח האישי והתחרות, אך הוא נוטה להתעלם מקהילתיות, ביטחון חברתי, שוויון הזדמנויות וברוב המדינות ההונתניות האוכלוסייה החלשה ביותר בחברה נותרת מאחור ננטשת על ידי מערכת מורכבת שרצה קדימה ושוכחת את מי שהותירה מאחור.

החברתנות מקדשת את השוויון החברתי, קהילתיות, שוויון הזדמנויות ויצירת אחדות בין כלל האזרחים, אך היא מפחיתה בחשיבות היזמות, מצויינות אישית, רצונות הפרט והתפתחות חומרית, כך שרובן סובלות מקיפאון כלכלי וצמיחה איטית.

הלאומנות מקדשת את המדינה, את הקבוצה, את המסורת ארוכת השנים ואת הגאווה השבטית שיוצרת תרבות, שפה וחברה מאוחדת, אך בעצם פעולותיה היא מתעלמת מהפרט ודוחה את הגלובליזציה וקבלת האחר, כאשר הלאומנות עולה על גדותיה, היא נוטה להשפיע על המשטר והיפוכו לטוטאליטרי.

ליברליזם מצידו השני, מקדש את החירות האישית, זכות ביטוי מוחלטת, כבוד האדם ודגש על כוחו של הפרט וזכויותיו, אך בכך היא מתעלמת מקהילתיות ולעיתים זכות הביטוי המוחלטת הופכת כלי לניגוח, הסתה, ומאפשר למידע כוזב ודיכוטומיה מחשבתית לפרוח, הליברליזם לרוב רואה עצמו כמתנגד ללאומנות ובכך יוצר דיכוטומיה חברתית של 'אנחנו' מול 'הם'.

הקומוניזם מקדש את הקולקטיב בצורתו הטהורה, שוויון מוחלט לכאורה בין בני האדם באותה חברה, אך הוא מבטל את הפרט, את התמריץ האישי, את היצירתיות והיזמות.

כאשר אנחנו בוחנים את האידיאולוגיות במשקפיים לא שיפוטיות, אנחנו נגלה שכולן צודקות במידה, כל אחת מן האידיאולוגיות מנסה לשמר עקרון אנושי חשוב, שמירה על הפרט או שמירה על החברה, שמירה על יציבות וזהות או שמירה על חדשנות וקידמה, שמירה על יצירתיות או שמירה על שוויון הזדמנויות, שמירה על תחרות או שמירה על לכידות חברתית, הענקת כוח מבוזר או כוח מרוכז למשטר. אך הכשל העיקרי בכל אותן אידיאולוגיות, היא שהן מנסות למחוק את יתר האידיאולוגיות וכל אחת מנסה לטעון שהיא האידיאולוגיה הנכונה הבלעדית.

תורת המדינה האחודה מציעה רעיון חדשני, לאפשר לאידיאולוגיות להתקיים ביחד, במקום למנוע קולקטיביות על חשבון הפרט, לאפשר לקולקטיביות להתקיים לצד הפרט, במקום למנוע תחרות על חשבון לכידות חברתית, לאפשר לתחרות מלאה להתקיים לצד לכידות חברתית, במקום למנוע חדשנות וקידמה על חשבון הזהות והיציבות, לאפשר לשניהם להתקיים במקביל ולהגשים את עצמם באופן מלא.

ההבנה הפילוסופית העומדת מאחורי התורה, היא שכאשר צד אחד מנסה לנצח את הצד השני, כאשר אידיאולוגיה אחת מנסה להכריע את האידיאולוגיה האחרת, אנחנו יוצרים את תנועת המטוטלת אותה אנחנו מנסים למנוע, אנחנו יוצרים קיטוב רעיונות ומדכאים את הצד השני, תורת המדינה האחודה באה להציג שקיימת אפשרות נוספת, אפשרות עליה מדעני מדינה ופילוסופים לא חשבו עליה, מבנה מדינה שלם המאחד את כל האידיאולוגיות ולא רק את חלקן או מנסה למצוא איזון בניהם, לאפשר לקטבים להתקיים ביחד, לאפשר לרעיונות לנוע יחד, לאפשר לאידיאות להתקיים בשלום ולא במלחמה, לשמור על העקרונות האנושיים מבלי לשפוט אותם במידה שנועדה לבטל אותם, מבלי להקריב אידיאות על חשבון אגו אנושי המחפש ניצחון אישי, אלא לאפשר למגוון הרעיונות, הדעות, התופעות והאנשים להתקיים ביחד.

על מנת להגיע למטרה זו, תורת המדינה האחודה מציעה רעיון מכונן פורץ דרך, החברה האנושית פרוסה בין קטבים ומאפשרת לכל אדם לנוע בחופשיות בין הקטבים, באותה חברה, באותה מדינה. אדם שמבקש את הביטחון החברתי כלכלי, הלכידות החברתית, שוויון ההזדמנויות, יקבל את מה שצריך, לצידו האדם שמבקש לקדש את הפרט, את התחרות, את היזמות, את היצירתיות, יקבל את ההזדמנות המלאה. האדם יכול להיות יזם בתחילת דרכו וגם להנות מהרצפה האזרחית, הוא יכול להשתתף בשני הקטבים בעת ובעונה אחת.

תורת המדינה מבקשת לא למיין את האדם למסלול אחד, היא לא קובעת אם אתה יזם אז לא מגיע לך זכויות כלכליות בסיסיות, אם אתה בעל נכס אז לא מגיע לך רצפה כלכלית אם תיפול, להפך, היא מאפשרת לעבור בין המסלולים בתקופות שונות ואף להשתתף בשניהם בעת ובעונה אחת ומונעת מהמערכת למיין את האדם למסלול אחד ומאפשרת לו לנוע על הפריסה שבין הקטבים.

כך תורת המדינה האחודה יוצרת חברה שמקדשת את המסורת ואת הזהות, אך מקבלת את האחר ומאפשרת לחדשנות וקדמה לפרוח, חברה שמקדשת את הקולקטיב אך גם את הפרט, חברה שמקדשת את זכות הביטוי וגם את הריסון העצמי, חברה שמקדשת תחרות, חירות כלכלית, בעלות פרטית, יזמות והנאה מפירות ההצלחה, אך גם ביטחון כלכלי, לכידות חברתית ויציבות חברתית.

באופן שונה מדגמי המדינה המוכרים, המדינה האחודה אינה מבקשת לכפות על האדם את דרכה, אלה ההפך המוחלט, היא דורשת לאפשר לכל אדם להגשים את עצמו, את ייעודו האישי, את רצונותיו וצרכיו בצורה הטובה ביותר לו.

זוהי גישה מחשבתית חדשה, הנובעת מתוך שלום פנימי של האדם, כאשר הוא מפסיק להסתכל על אידיאולוגיות אחרות כאילו היו בתחרות עם האידיאולוגיה שלו, ומאפשרת לו לחיות את חייו בהתאם לצרכיו ורצונותיו, מבלי לכפות עליו מלחמה מתמדת ברעיונות אחרים.

על מנת ליצור מנגנון זה, תורת המדינה האחודה בונה מערכת כלכלית, חברתית, מדינית, משפטית ופוליטית חדשה המחליף את המבנה הקיים בצורה חלקה, מאחר ואינו שואף לבטל את המנגנונים הקיימים, אלה ליצור מערכת מעל המנגנון הקיים והופכת אותו למדוייק, מסודר, הוגן וטבעי, שנועד לאפשר לאדם ולמדינה להמשיך להתפתח במשך אלפי שנים ללא הפרעה.

אחד העקרונות אותם תורת המדינה האחודה מנסה למנוע, היא את קריסת החברה והמדינה לאחר הדור הרביעי בהתאם לתיאורית הדור הרביעי.

ארבעת הדורות היא תיאוריה היסטורית חברתית הטוענת שאימפריות, מדינות, חברות ומשפחות עוברות מחזוריות אנושית קבוע למדי.

הדור הראשון הוא דור המייסדים, הוא עבר קושי רב, מלחמות, מחסור ועולם של אי-ודאות. מתוך עולם זה, דור המייסדים פועל מתוך משמעת, לעיתים קולקטיביות חסרת תקדים, מתוך חזון ובנטייה להקרבה עצמית, עבודה קשה ואחדות סביב מטרה נעלה.

הדור השני הוא דור הבנים, הוא גדל על ערכי המייסדים, הוא זוכר ומכיר את האי-ודאות והקשיים שחוו דור המייסדים ולכן שומר על אחריות קולקטיבית גבוהה יחסית עם נטיה לעבודה קשה ואחדות סביב מטרה נעלה, אך הוא כבר חי בעולם יציב יותר ושופע יותר.

הדור השלישי הוא דור הנכדים, הוא נולד לתוך שפע, ביטחון כלכלי ופרטי, למערכת יציבה ומתפקדת. השפעת הזמן מובילה לכך שהוא פחות מחובר למחיר ששילמו דור המייסדים, הנוחות מחליפה את תחושת השליחות, הרצון להתפתחות הפרט מחליפה את הקולקטיביות, ההקרבה והאחדות סביב מטרה נעלה.

הדור הרביעי הוא דור הנינים, הוא כבר נולד למערכת שופעת ויציבה, הוא מקבל אותה כמובן מאליו, הוא לא חווה את הכאוס, הקשיים, הצנע, אי-ודאות והכרח לפעול כקולקטיב על מנת לשרוד, הוא פחות מחובר לסיבה והמהות שבעקובתיה המערכת הוקמה, לכן הוא מאבד גם את הפחד מקריסת המערכת. בדור הרביעי מתחילים מאבקי האגו, תאוות הכוח, חומרנות יתר וריכוז האינטרס האישי לגבור על פני ההקרבה, הקולקטיב, האחדות והעבודה המשותפת סביב מטרה נעלה.

אליטות שנולדות מתוך השפע והיציבות של המערכת רואות במערכת ככלי לשליטה ולא כשליחות, ככלי להרחבת ההון וערכי הפרט ולא את המטרה הנעלה שלמענה הוקמה המערכת. הערכים, האידיאות, המוסר והאחדות נשחקים עד לקריסתם.

ניתן לזהות את דפוס ארבעת הדורות במדינות שונות וחברות שונות, באירופה שאחרי מלחמות נפוליאון שכחו את ההקרבה, הסבל והכאב ממלחמות ולכן לאחר כמאה שנה אירופה הפכה לזירת דמים ומתוכה התחילו שתי מלחמות עולם.

בארה"ב שאחרי דור המייסדים, נשכח המאבק העיקש שהובילו ג'ורג' וושינגטון, תומאס ג'פרסון, ג'ון אדמס ואלכסנדר המילטון לאחד את שלוש-עשרה המושבות הראשונות ולהילחם על עצמאות מהממלכה הבריטית, לאחר כארבע דורות פרצה מלחמת אזרחים אלימה ואכזרית.

ישראל המקראית מתוארת כממלכה שהצליחה לשרוד בדיוק את תקופת ארבעת הדורות לפני שהתפרקה לשתי ממלכות שונות, שלבסוף הובילו למלחמות ומאבקים פנימיים שאפשרו לכובשים חיצוניים לכבוש את המדינה.

דוגמאות מההיסטוריה מלמדות שגם דמותו של המנהיג אינה מספיקה כדי לשמור על מבנה משטרי יעיל ותקין יותר מתקופה קצרה. מרקוס אורליוס המכונה הקיסר החכם, היה פילוסוף והוגה דעות שכתב רבות על סטואיזם ונחשב מבין המובילים בהיסטוריה בקידום האסכולה, הנהיג גישה מכילה פנימית ולא כוחנית באימפריה הרומית, הוביל רפורמות מתקדמות כבר בעת העתיקה.

אך הוא הותיר אחריו לשלוט באימפריה הרומית את בנו קומודוס, עריץ אכזר שהוביל לתחילת משבר האימפריה הרומית. הפילוסופים הרומאים כתבו שקשה להאמין שרומא בתקופת שלטונו של מרקוס אורליוס ורומא בתקופת שלטונו של קומודוס היא אותה רומא.

דיוקלטיאנוס היה הקיסר הרומי היחיד בהיסטוריה של קיסרי רומא שוויתר על כוחו מרצון. הוא מוכר בעקבות יצירת דגם מדיני הנקרא טטררכיה, שלטון הארבעה.

לפי דגם מדיני זה, בכל זמן נתון ישלטו באימפריה הרומית שני אוגוסטוסים, מנהיגים עליוניים, אחד במזרח ואחד במערב. לכל אוגוסטוס הוצמד סגן בדמות קיסר, שבבוא העת נועד להחליף את אוגוסטוס ולמנות סגן קיסר לעצמו. דיוקלטיאנוס קבע שהוא עצמו יפרוש לאחר 20 שנות שלטון, ואכן כך קרה, לאחר 10 שנות שלטון הטטררכים, הוא פרש ממעמד אוגוסטוס ואף הצליח לשכנע את אוגוסטוס ששלט עימו לפרוש באותה עת. שנה אחד בלבד לאחר מכן האימפריה הרומית נבלעה למאבקים פנימיים שאיימו לכלותה, בתוך שנים בלבד מפרישתו של דיוקלטיאנוס וכ-13 שנים לאחר שהחלה הנהגת הטטררכיה שהוא עצמו הנהיג ביעילות, קרסה השיטה כאשר בשנת 308 לספירה היו שלושה אוגוסטוסים חוקיים, קיסר חוקי אחד ושני קיסרים לא חוקיים.

דמות המנהיג של דיוקלטיאנוס שימרה את הסדר והיעילות של שלטון הארבעה, אבל מחסור במנגנוני שקיפות, בחירה, בלמים ואיזונים הוביל את הקיסרות הרומית למלחמה בינה לבין עצמה.

עקרון ארבעת הדורות ועקרון המנהיג מובילים לתובנה חדשה, על מנת המדינה ושלטון לא יקרסו לתוך עצמם ויתפרקו, יש לבנות מבנה מדינה מודע לשינויים הפנימיים שיתרחשו בתוכו, ולכן הוא בנוי מראש למנוע את התפוררות ערכית, חברתית ומנהיגותית.

בספר זה, אנחנו ניישם את רעיונות תורת המדינה האחודה על מדינת ישראל, אך המבנה יכול לפעול בכל חברה, בכל מדינה וגם בעת גלובליזציה אנושית ומבלי לפגוע באף אחד מהאידיאולוגיות.

פרק רביעי | כשלי המדינה הישראלית

כשל המס - מיסוי גבוהה ללא ערך נתפס

מדינת ישראל מטילה מס כבד על תחומי החיים המרכזיים, היא תלויה כמעט באופן בלעדי במיסוי, המיסוי בא לידי ביטוי במס ישיר על רווחי שכירים, מס ישיר על רווחי עצמאיים, מס ישיר על רווחי חברות ותאגידים ומס ישיר על יבוא אישי, מכירה וקניה של סחורות. כך שפרט למס הכנסה המוטל על האזרח שמגיע עד לגובה 47% ובמקרים מסוימים אף יותר, האזרח גם משלם מס ערך מוסף בגובה 18% על כל קניית סחורה או שירות בארץ. המדינה גובה מס ישיר גם באמצעות דמי ביטוח לאומי מכלל האזרחים אף מאלו שמעולם לא השתמשו במוסד הביטוח הלאומי, דמי ביטוח בריאות גם מאלו שאינם מבקשים שירותים ומשלמים פרטי. בנוסף, המדינה מקדמת מס עקיף גבוה מאוד בתחומים רבים, מכס על יבוא, אגרות והיטלים, בתחום הרכב המדינה גובה מס בגובה של 83% על כל רכב חדש, וככל הנראה גם תגבה מס נוסף על רכבי יוקרה ורכבים חשמליים, כפוף להפחתה או הוספה של מס ירוק. בתחום הדלק המדינה גובה נכון לשנת 2026, מס בלו בגובה 3.6 ש"ח לכל ליטר, כמעט מחצית מעלות ליטר בנזין לצרכן, על סיגריות וטבק גובה המדינה מס בגובה 270% ו-555 ש"ח על כל אלף סיגריות, על רכישת דירה נוספת המדינה גובה 8% מס עד תקרה משתנה, ו-10% מעל התקרה.

המדינה למעשה בוחרת להיכנס לכיסו של האזרח בכל תחום ותחום, היא גובה 35% על כל זכיה בלוטו מעל לסכום 67,680 ש"ח, היטל השבחה של דירות מגורים בגובה של 50% משווי ההשבחה, מס ישיר ועקיף על כל רכישת דירה חדשה מגיע לאודמן של כ-26.4% על פי התאחדות בוני הארץ, המדינה גם גובה 25% מס רווחי הון, עבור דיבידנדים של בעלי מניות מהותיים המדינה גובה עד 30%.

המדינה הפכה את עצמה לשותף פעיל אך כפוי על כל אדם, עבדת? תשלם מס, קנית? תשלם מס, נסעת? תשלם מס, קנית בית? תשלם מס, השבחת את הבית? תשלם מס, השקעת את החסכונות לרווחי הון? תשלם מס, חסכת? תשלם מס, זכית בפרס? תשלם מס, זכית בתחרות? תשלם מס, שתיית מים? תשלם מס, התקלחת? תשלם מס, קנית אוכל? תשלם מס, הזמנת מוצרים מחו"ל כדי לחסוך? תשלם מס, פתחת עסק כדי להיות פחות תלוי? תשלם מס, למדת? תשלם מס, נסעת לחו"ל? תשלם מס. גם אדם שיושב בביתו ואוכל ירקות ופירות שגידל במו ידיו, שותה מים מהנהר ואין לו כל הכנסה, יאלץ לשלם מס ביטוח בריאות וביטוח לאומי.

מעבר לנתוני המס הגבוהים בישראל, השאלה שעומדת ביסוד היא מה האזרח מקבל בתמורה? שכן על מדיניות מס אגרסיבית כמו בישראל היה צפוי שהמדינה תראה כמו שילוב של דובאי עם מדינות סקנדינביות, הרי המדינה צריכה להיות עשירה כקורח ממיסוי אגרסיבי, אך במציאות הישראלית רוב האזרחים לא תמיד מרגישים מה הם מקבלים בתמורה, וראוי לזכור שלא כל בני האדם שווים בצרכים שלהם מהמדינה, הרי משפחות ללא ילדים לא נדרשות למערכת החינוך, כך נוצר המצב ההפוך שהתחושה היא שהתמורה היא כלום לעומת מה שהאזרח נותן.

תורת המדינה האחודה מעלה רעיון תקדימי, המדינה מפחיתה את התלות במס ישיר ועקיף על האזרחים והעסקים, מאפשרת להם להתפתח בקצב טבעי יותר ומהיר יותר, בכך שהיא הופכת את עצמה למדינה יצרנית, תאגיד בינלאומי השואף להפיק רווח לטובת האזרח, ולא להפיק רווח מהאזרח.

ריכוזיות משתקת - ירושלים ותל אביב

מחקר שערך הOECD בשנת 2023, מצא שכאשר קבלת ההחלטות מרוכזת באזור גיאוגרפי אחד, כגון עיר הבירה, הפריפריה אינה מקבלת מענים לצרכיהם. מחקר מצא שמדינות עם ביזור תקציבי גבוה וביזור הכוח גבוה, כדוגמת שוויץ וגרמניה, מציגותת שביעות רצון אזרחית גבוהה, מדינות אלו נותנות מענה שירותים ציבוריים ברמה גבוהה גם במטרופולינים הגדולים וגם בפריפריה ושומרות על רמת השחיתות פוחתת בהתאם.

מדינת ישראל היא דוגמה טובה לריכוזיות משתקת עקב ריכוזיות גבוהה של קבלת החלטות וכוח בשתי ערים עיקריות, ירושלים ותל אביב. מבחינה גיאוגרפית, מחוזות אלו מהווים כ-4% משטח המדינה, אך השפעתם היא כמעט מוחלטת על כל המדינה. כך שנוצר מצב שאזורים גאוגרפים שלמים המהווים מעל 95% משטח המדינה, אינם מקבלים את המענה לו הם נדרשים.

המצב נוצר כאשר מקבלי ההחלטות וכוח שלטוני מרוכזים אך ורק במחוזות אלו, המרחק מהאזרח למקבלי ההחלטות מתרחק, העיר הופכת לבעיה של ראש העיר, נוצרים מאבקים בין עיריות על סמכות ואחריות והמפסיד הגדול הוא האזרח.

המדינה מנסה באמצעות פלסטרים שונים להשפיע על המצב, היא מחלקת מענקים, הטבות מס, סבסודים ומפתחת תוכניות פיתוח אחת לכמה שנים, אך אלו נותרים כפלסטר לבעיה עמוקה יותר. במבנה הפוליטי-מדיני בישראל, אין הכרח שיהיה ייצוג אמיתי לאזור גיאוגרפי כזה או אחר, שכן יכול להיות מצב שאף חבר כנסת מבין 120 חברי הכנסת יהיה תושב הערבה או הנגב, הגליל העליון או הגליל התחתון, מחוז חיפה, מחוז אילת וכן הלאה. מצב זה יוצר ריחוק תודעתי בין חברי הכנסת לבין אותם קבוצות שאותם חברי הכנסת נדרשים לייצג, וכך נוצר מצב אמיתי שאזורי פריפריה שלמים פשוט אינם מיוצגים כלל, אין מי שילחם עבור זכויותיהם ויעמוד על הצרכים שלהם.

ברחבי העולם כבר קיימות שיטות חדשות שנועדו להתמודד עם הריחוק התודעתי, בשוויץ קיימים קנטונים, לכל אחד מהם רשות מוסדית נפרדת. ארה"ב מחולקת למדינות שכאשר לכל מדינה יש סמכות ואחריות מלאה על תושביה, כאשר הבית הלבן, קרי המשטר הפדרלי, אחראי על מעבר בין מדינות, יחסי חוץ וצבא, ביטחון פנים וכלכלה.

מדינת ישראל באופן משעשע, כבר מחולקת למחוזות, מימי קדם ועד ימינו אנו, כפי שהתחלקו בני ישראל על פי התורה ל-12 מחוזות שונים, רוב אותם מחוזות נשארו במקומם ומתאימים למצבנו היום. מחוז ירושלים, מחוז דן, מחוז שפלה, מחוז שרון, מחוז יהודה, מחוז שומרון, מחוז הנגב, מחוז הערבה, מחוז חיפה, מחוז גליל תחתון, מחוז גליל עליון ומחוז רמת הגולן. החלוקה כבר קיימת, אך נדרש מירושלים ותל אביב לוותר על כוחן הפוליטי ולאפשר לשאר המחוזות לקבל אוטונומיה חלקית, סמכויות ואחריות על אזרחיהם.

דוגמה טובה לכשל הארצי הנובע עקב מחסור במחוזות, נמצא הסיפור המרתק של תוכניות העיר חולון להקמת מחלף חולון מזרח, מחלף גשר הסיירים, שנועד להתחבר עם כביש 4. בשנת 1994, ראש העיר הצעיר דאז מוטי ששון, נפגש עם מע"צ ומתחיל לקדם את התוכנית להקמת המחלף, בשנת 2000 תכנית ח/490 להקמת המחלף התקבלה, בשנת 2001 הופקדה, בשנת 2002 נדונה בהתנגדויות, בספטמבר 2003 אושרה סופית.

בשנת 2003 בוצע קיצוץ בתקציב מע"צ שהוביל לדחייה של שנתיים לקידום הפרויקט. בשנת 2005 זכתה סולל בונה במכרז להקמת המחלף. רק בשנת 2010 החלה פתיחת המחלף ובאופן חלקי מאוד וללא יציאה לכביש 4 צפון. בשנת 2012 הוחלט על תכנון מחדש של המחלף עקב התנגדות משרד התחבורה. בשנת 2022, החלו נתיבי ישראל בהקמת מחלף חדש ומשודרג ביציאה מחולון, שיכלול כניסה ויציאה מכביש 4 לחולון וגם לראשון לציון, ורק בשנת 2025 נפתח נחנך המחלף. ראש העיר מוטי ששון אמנם הוביל את חולון כראש עיר במשך שלושה עשורים, אבל זה גם זה לא הספיק בשביל לחנוך מחלף בודד אחד.

פרויקט שהחל בשנת 1994 להקמת מחלף בודד, הסתיים רק לאחר 31 שנים, עדות לכישלון מבני בתכנון, שיתופי פעולה בין הרשויות והממשלה. נתיבי ישראל יכולה לבנות את המחלף בכביש הארצי, אבל על מנת שיפתח בפועל, נדרש כי ראשון לציון תכשיר את הדרך הפנימית שלה באזור וגם נת"ע תשלים את הגשר שלה. הפרויקט נדרש לשיתוף פעולה בין העירייה, עירייה שכנה, כביש ארצי, משרד ממשלתי, חברת תשתיות ותוכניות הרכבת הקלה, כך שבניית מחלף פשוט הפכה לפרויקט מורכב המתעכב במשך עשרות שנים.

היעדר מדידה - נמדדים על הצהרות ולא על תוצאות

כמעט אף ממשלה מודרנית כיום מלבד ניו-זילנד, לא נמדדת על תוצאות אמפיריות ומדידות, אלא על הצהרות של שינויים חברתיים ברמה ארצית, שינויים חקיקתיים ברמה מדינית והצהרות על העדפות תקציביות. כאשר אין מדידה ברורה, אין אחריות, כאשר אין אחריות נוצר ניתוק מובני בין הממשלה והכנסת לבין האזרחים. הממשלה אינה נמדדת על ביצועיה, אלה על הצהרותיה, לכן אינה נבחנת באופן נכון ונקי.

אחת הבעיות היא שגם שינויים חקיקתיים, שינויים חברתיים והעדפות תקציביות, לעיתים אינן מתאימות לכל המדינה, אלה למחוזות מסוימים, חוסר אוטונומיה בין המחוזות מחייב כל חקיקה על כל המדינה, גם אם אינה נדרשת ואינה נכונה. מנגד, אוטונומיה חלקית מחוזית מאפשרת לכל מחוז לחוקק חקיקה המתאימה לו, הנכונה לו ומאפשרת רב גוניות ותחרות הוגנת בין המחוזות.

התאבנות מוסדית - תחלופה איטית

ארגונים גדולים ומוסדות ממשלתיים נוטים לרוב לסבול מבעיות זהות, קיפאון מחשבתי, אליטות קבועות, חסימות מוביליות במקום העבודה ושימור כוח עצמי. בכל מוסד נוצרת תופעה טבעית עם הזמן, מנהל נשאר יותר מדי זמן, הוא בונה רשת חברתית ונאמנויות, חוסם קידומים, שומר מידע, מזדהה עם הכוח והתפקיד יותר עם זהותו העצמית. ההתאבנות המוסדית הובילה בעולם ובמדינת ישראל לדור האבוד, צעירים מוכשרים שלא מצליחים להתקדם בתפקידים כי השכבה הבכירה שומרת על מקומה עשרות שנים. התוצאה היא בריחת מוחות צעירים, ציניות כלפי המערכת והזדקנות המוסד.

תורת המדינה האחודה מציעה דרך טבעית לפתרון ההתאבנות המוסדית, כפי שגוף האדם יוצר מחזוריות בדם ובתאים באופן קבוע, זרימה קבועה של כוח, כניסת רעיונות חדשים, מניעת טריטוריאליות, שבירת מוקדי כוח סטטיים תוך שמירה על הידע, הניסיון שנצבר וכבוד הותיקים. הרבה עובדים ותיקים יכולים לעבוד בתפקידי ייעוץ, תפקידי דירקטוריון, תפקידים מערכתיים ובכך יאפשרו לדם צעיר לזרום אל המערכת באופן קבוע ולשמור על תנועה טבעית של תחלופה ומוביליות חברתית ומוסדית.

כאשר מגבילים את הזמן בתפקיד, הכסא והתפקיד הופך להיות תחנת מעבר ולא מקור לאגירת כוח.

פרק חמישי | המדינה האחודה

התפתחות הטכנולוגיה שבה בני האדם משתמשים במאה ה-21, מביאה עימה חששות רבים, מחסור במקומות עבודה, התרחבות מדדי האי-שוויון, איבוד אמון במערכות הפיננסים והמוסדיים, התפוררות מנגנוניים ותיקים כמו מערכות החינוך, התחזקות הקיטוב החברתי, ריכוזיות הון, איבוד תחושת השייכות והייעוד האישית, כל אלו הם סימפטומים של המונח אנטרופיה חברתית.

אנטרופיה חברתית הינה התפוררות החברה, הדבק שמחזיק את בני האדם, ההיגיון שמניע את הכלכלות, השמירה על הביטחון האישי והחברתי במקום כאוס ברחובות.

מבנה המדינה האחודה נשען על עקרונות של תורת המערכות המורכבות, לפיהן מערכות אנושיות גדולות אינן שורדות לאורך זמן באמצעות שליטה מוחלטת, אלא באמצעות מנגנוני הסתגלות, ביזור, משוב ותיקון עצמי.

מכאן, הרעיון הפילוסופי שעומד במרכז תורת המדינה האחודה אינו רק ייצור עושר לאוכלוסיה, חלוקת משאבים נכונה וחקיקה מוסדרת שתהא עוגן למשך שנים, אלא תורה פילוסופית שמטרתה להתמודד עם האתגר העיקרי של בני האדם בעתיד הקרוב, ההתפוררות החברתית, באמצעות כלים מעשיים מעולם החומר המבוססים על עקרונות כלכליים, חוקתיים, מדינתיים וחינוכיים, שחלקם כבר הוכיחו בעולם כיעילים וחלקם טרם נוסו.

תורת המדינה האחודה מבקשת להכין מערכת הפעלה ציוויליזציונית, בדומה למערכת ממוחשבת שאינה מבצעת את הפעולות בעצמה אך מאפשרת תיאום ושיתוף פעולה של כלל המערכות הפועלות עליה באופן המאפשר זרימה חלקה לפעילות. כך שניתן יהיה ליישם את תורת המדינה האחודה, כתשתית על שניתן להפעיל בקלות בכל חברה, מדינה וציוויליזציה.

לאחר שהכרנו את תיאורית המטוטלת, תורת המדינה האחודה מבססת את עקרונותיה על עצירת תנועת המטוטלת, לא ניצחון של צד אחד על פני צד אחר, לא בחירה של קיטוב אחד על פני אחר, אלא שימוש בעקרונות והיתרונות של כל מבנה ליצירת סינתזה כוללת המאפשרת לעקרונות כלכליים, מדיניים וחברתיים שונים להתקיים ביחד. לאפשר לדואליות האנושית להתקיים ומבלי להכריח את האדם לחיות על פי עקרונות שאינם שלו, אלא לאפשר לכל אדם למצוא את מקומו על גבי הדואליות החברתית כך שיוכל להגשים את ייעודו בעולם ולהיות בעל הערך הגבוהה ביותר לעצמו ולחברה.

תורת המדינה האחודה היא ניסיון לבנות מבנה מדינה שלם, מבנה המאחד את חופש הפרט וקהילתיות, את התחרות והקניין עם לכידות חברתית ושוויון חברתי, את היצרנות עם פשטות, את הצרכנות עם המינימליסטיות, את ההונתנות עם החברתנות, למערכת אחת שתצליח להתקיים בצורה מיטיבה ובריאה לבני האדם במשך שנים רבות ללא הפרעה.

המערכת בה אנו חיים היום, לא נבנתה לעולם המודרני, היא נבנתה למהפכה התעשייתית, לעולם שבו רוב בני האדם עבדו במפעלים, רכשו בתי מגורים במחיר סביר, נשארו באותו מקצוע במשך שנים רבות וכאשר תפקיד המדינה בעולמם היה לגבות מס כדי להפעיל מערכות חינוך, מערכות אנרגיה ומערכות עירוניות, בניית תשתיות ומתן ושירותים בסיסיים לאזרח.

אך כיום העולם מתמודד עם אתגרים חדשים, מחירי הדיור עולים בכל העולם וכך דיור בסיסי הפך למוצר היפותטי, אזרחים נאלצים לעבוד במספר עבודות כדי לקיים את עצמם ועדיין אינם מרגישים שהם מצליחים להרוויח מספיק, הבינה המלאכותית מובילה לגלי פיטורים ברחבי העולם במקצועות שונים, מערכת החינוך מכינה את התלמידים לשיטות עבודה ישנות ואינה מתעדכנת עם השינויים המהירים של העולם, האוטומציה והטכנולוגיה מאיצות ומאיימות להחליף יותר עבודות ויותר ידיים פועלות.

האזרחים מרגישים מנותקים מהמערכת, מהמוסדות, כאשר המדינה נשארה תלויה במס ולעיתים נאלצת להגביר את עומס המיסוי על האזרחים על מנת לשמר את המוסדות, שלעיתים הופכים לכושלים. במקום לפתור בעיות מהשורש, המערכת מנסה לתקן תיקונים קטנים, שברוב המקרים עוזרים לאחד ופוגעים באחר.

בשנת 2024, מכון המחקר אדלמן טראסט ברומטר פרסם דוח על אמון הציבור בקרב אוכלוסיות מ-28 מדינות שונות ברחבי העולם, תוצאות המחקר הציגו תמונה ברורה, כ-72% מהאוכלוסייה הכוללת לא מאמינה שהמערכת הכלכלית הוגנת, כ-82% מהאוכלוסייה טענה שהמערכת נוטה לטובת העשירים והחדשנות אינה מנוהלת באופן הוגן, כ-79% מהאוכלוסייה מרגישה שאין לה השפעה פוליטית אמיתית וכ-65% מהאוכלוסייה בטוחה שהמדינה לא באמת עובדת עבורם.

זהו לא משבר כלכלי קלאסי, זהו משבר אמון עמוק בין האדם והחברה לבין המדינה והמוסדות שאמורים לשרת אותם. תיאורית מבנה רב מסלולי נולדה מתוך ההבנה כי הדגם הישן אינו מתפקד, הניסיון של המדינות להפחית הונתנות על חשבון חברתנות או להפך, אינו פועל, לכן נדרשת סינתזה כוללת חדשה שתוליד עם הזמן תזות חדשות.

מכאן תורת המדינה האחודה מציעה רעיון מהפכני חדשני, מסלול הונתנות מלא וחופשי המאפשר חדשנות, יזמות, תחרות וצמיחה מוגברת, לצד מסלול חברתנות מלא השומר על יציבות ולכידות חברתית, ביטחון כלכלי ואישי, וביטחון תעסוקתי מוחלט, מבנה רב מסלולי.

הייחודיות של תורת המדינה האחודה, שהיא אינה פוגעת או מחלישה אף צד, להפך, היא משתמשת בכל צד כדי לחזק את הצד השני, באמצעות מנגנוניים כלכליים מתקדמים וחדשניים, מנגנונים חברתיים, חוקתיים, ומערכת חינוך המותאמת לעתיד האנושות.

ביסוד תורת המדינה האחודה, המדינה בונה רצפה אזרחית חזקה שאינה ניתנת לערעור, המאפשרת לכל אדם ליזום, להתחרות ולשאוף להצלחה ושפע פרטי מבלי שקיימת סכנה ליפול לתהום, ומנגד לכל אדם להתקיים מעבר לכבוד הרגיל, אלא בשפע ובגאווה חברתית מלאה.

מבנה רב מסלולי עונה על ההבנה שהאדם הוא אינו דיכוטומי ונע על גבי פריסה, הסיבה לכך היא שהמדינה האחודה מתחילה בשני קצוות הקיטוב, כדי לאפשר לאדם ששואף לעליונות הפרט והתחרות להתקיים לצד האדם השואף ללכידות חברתית, מינימליסטיות ושוויון הזדמנויות, ובניהם לאפשר לכל שאר האידיאות להתקיים ביחד.

פרק שישי | הון אנושי ועם מגויס

מדינת ישראל בשנותיה הראשונות שברה את כל המדדים המסורתיים לצמיחה כלכלית, פוליטית ומדינית.

לפי עקרונות המדדים המסורתיים, מדינה צעירה המאופיינת במחסור במשאבים טבעיים, איום בטחוני מתמשך, גלי הגירה חסרי תקדים, חוסר ביציבות מוסדית ואוכלוסייה שרובה הגיעה מהתופת של השואה ורדיפה, איננה אמורה להציג קצב התפתחות מהיר וחריג בפרק זמן קצר יחסית. אף על פי כן ולמרות הכל, הצליחה מדינת ישראל בתוך עשורים בודדים להקים תשתיות מדיניות מתקדמות, מערכת ביטחונית אפקטיבית, יעילה ומובילה, מוסדות אקדמאים, תעשייה מתפתחת וכלכלה חדשנית.

ניתן להבין את הסיפור הישראלי באמצעות המושג ציוויליזציה מגויסת ובעברית נקרא לזה עם מגויס. הצמיחה הישראלית מקום המדינה היא למעשה רגע היסטורי שבו עם שלם, חברה בכללותה, פועלת מתוך תודעת שליחות קבוצתית כה עמוקה, שהיא מסוגלת לחרוג זמנית ממגבלות בסיס ההיגיון האנושי האישי הרגיל ומכל תפיסות ההיגיון של התפתחות כלכלה ומדינה.

במצב של עם מגויס, החברה אינה מונעת על ידי מקסום תועלת פרטית, אלא על ידי משמעות חברתית, לכידות חברתית בלתי ניתנת לערעור, זהות מובהקת, זיכרון היסטורי ורגשות ייעוד התאגדות קבוצתית.

לפיכך, הציונות המוקדמת פעלה לא רק תנועה פוליטית, אלא כמערכת מיתית, אגדית, כמו מיתוס של כוחות על טבעיים שלא אמור להתקיים במציאות, שהצליחה לייצר לכידות פסיכולוגית וחברתית חריגה מההיסטוריה האנושית.

מבחינה אנתרופולוגית, חברות המצויות תחת איום קיומי נוטות לעיתים לפתח רמות גבוהות במיוחד של שיתוף פעולה והקרבה. תופעות מוכרות כמו לכידות חברתית ועד קהילות מדומיינות, יצירת תחושת שייכות המאפשרת לאנשים לפעול למען ישות התאגדותית שמעבר לאינטרס האישי המיידי.

במדינת ישראל של ראשית המדינה, תחושת האיום, זיכרון השואה תודעת האין ברירה, החיבור סביב פילוסופיית עם הספר והיהדות, יצרו אפקט של שיתוף פעולה אי רציונלי, מצב שבו החברה מסוגלת לדחות סיפוקים, לרכז משאבים ולהפעיל משמעת קבוצתית חריגה.

מדינת ישראל נהנתה גם מפרדוקס מבני ייחודי, עוני חומרי לצד עושר קוגניטיבי, גלי העלייה כללו אוכלוסיות בעלות מסורת עמוקה של השכלה ותרבות אינטלקטואלית. כך נוצר מצב שבו ההון האנושי של המדינה היה גבוה משמעותית מהבסיס הכלכלי הראשוני שלה. השילוב בין תודעת שליחות, משבר קיומי והון אנושי איכותי יצרו תנאים שאפשרו צמיחה מהירה וחריגה מהצפוי.

דגמים המבוססים על קבוצתיות מסוג זה נושאים בתוכם גם מגבלת זמן פנימית, שכן ככל שהחברה מתייצבת, הדורות החדשים מתרחקים מן החוויה המכוננת של הישרדות ושליחות. החזון הייעודי ותחושת הלכידות מתחלפים בהדרגה במוסדות, בירוקרטיה, אינטרסים וצרכנות. לתהליך זה קוראים התמסדותיות, מעבר מתנועה בעלת חזון למערכת מנהלית.

במובן זה, המעבר הישראלי מן החברתנות הקבוצתית אל ההונתנות האישית והפרטית אינו רק שינוי כלכלי, אלא ביטוי לתנועת המטוטלת ההיסטורית של חברות אנושיות, מהתגייסות קבוצתית תחת חזון משותף אל קידוש הפרט, הקניין, התחרות והון אישי. חשוב לזכור שהצלחת המדינה והיכולת לאפשר את קידוש הפרט, הקניין, התחרות וההון האישי, נובעת ישירות מאותה התגייסות קבוצתית, מהחזון המשותף, מתחושת השליחות והלכידות החברתי.

לכן, תורת המדינה האחודה מבקשת את המובן מאליו, לא מלחמה בין אידיאולוגיות, אלא לתפוס בשני הקטבים ביחד.

יד אחת אוחזת בשיתוף פעולה אי רציונלי, זהות מובהקת, זיכרון היסטורי,משמעת חברתית,דחיית סיפוקים ורגשות ייעוד התאגדות קבוצתיים.

יד שנייה אוחזת בתחרות, יצירתיות ויזמות, מקדשת את הפרט, הקניין האישי והבעלות, ומאפשרת גם לאי שוויון כלכלי להתקיים כי אינה רואה בו רע, אלא התגלמות הטבע.

מדינת ישראל, היא בין המדינות הבודדות בעולם בדור הנוכחי, שאכן מצליחה לאחוז בשתי ידיים את הקטבים האלו, אבל רק ברגעי מלחמה. תורת המדינה האחודה מאפשרת ומכוונת לאחוז בשתי הידיים, כאשר התגלמות חברתית כזאת יכולה להוביל לצמיחה מעריכית.

מדינות שניסו לאחד את אוכלוסייתן למסלול אחד – נכשלו. מדינות שניסו את המגוון – פרחו. ארה"ב פרחה בגלל שמשכה אליה גם יזמים פרועים וגם אנשים שרצו יציבות. שוויץ פרחה בגלל שאפשר לכל קנטון להיות שונה ועצמאי.

המבנה הרב מסלולי מוסיף ממד נוסף: או לא רק מכיל מגוון, או בונה תשתית שמאפשרת לכל אדם לנוע בין המסלולים לאורך חייו. העסק כשל? ניתן להפוך מייד לעובד קונצרן ולקבל את כל התנאים המלאים מבלי לחשוש ליסודות הקיום, כך, מתאפשר ליותר ויותר יזמים אף לקחת את היוזמה ולשכלל את היזמות, המדינה אינה שואלת – היא מאפשרת.

המבנה הרב מסלולי מכיר בחשיבות ההון האנושי, ההון החשוב ביותר לכל מדינה. כיום גם תאגידי הענק מביאים זאת, הם מקימים את המפעלים משקיעים את כספי העתק במדינות האלו, המדינות בהן ההון האנושי חזק.

פרק שביעי | מבנה הרשויות

טרם נענה על השאלות כיצד המדינה מרוויחה כסף על מנת לאפשר את שינויי המס ובכך לאפשר בניית מבנה רב מסלולי, נבין קודם את המבנה המוסדי, מדיני וחוקתי של תורת המדינה האחודה שמכין את הקרקע לשינויים אלו.

אחת הבעיות העמוקות בשיטת המשטר במדינת ישראל, היא החיבור בין הממשלה לבין הכנסת ודגם שאינו מיישם את רעיון האיזונים והבלמים בצורתו הנכונה אלא בצורה שטחית, רשמית והמונאית.

לפי שיטת המשטר במדינת ישראל, הממשלה קמה מתוך הכנסת, היא נשענת על אמון הכנסת ולכן זקוקה לרוב בכנסת על מנת להמשיך לפעול ולהתקיים. מנגד, מבחינת תיאוריית האיזונים והבלמים הדמוקרטית, הכנסת היא הגוף האמון על פיקוח הממשלה, על בלימת הממשלה בחקיקה נגד מיעוטים, בחקיקה למקורבים, בחקיקה המעדיפה אוכלוסייה אחת על פני אחרת או בחקיקה שהופכת את בחירת הרוב לכדי הצדקה לפגיעה בכל השאר.

תפקיד הכנסת הוא להגן על מוסדות המשפט ועקרון החוק והחוקה, או כפי שבמדינת ישראל נקראים חוקי היסוד, תפקידה הוא גם למנוע מהממשלה לפעול נגד גופים שנועדו לאזן את אותה ממשלה וכמובן לאפשר יציאה לבחירות מחודשות בעת כישלון הממשלה.

אך בגלל המבנה המשטרי במדינת ישראל, בפועל הממשלה מחזיקה רוב בכנסת, אותו רוב שאמור לפקח עליה ולשמור עלינו מפניה, הופך למעשה לשלוחה נוספת של הממשלה.

כך נוצר מצב מנוגד לשכל הישר, הכנסת הופכת מגוף מפקח, בולם ומאזן, לגוף השואף לשמר הישרדות, להגן, ולתמוך בממשלה ללא בחינה אמיתית ודאגה לצרכי המדינה וצרכי האזרח.

זהו לא רק כשל מבני, זהו כשל פילוסופי עמוק של הבנת דגם המדינה הדמוקרטית על עקרונות הבלמים והאיזונים. הגוף שאמור לפקח על הממשלה, לבלום אותה ולהחליף אותה כשהיא כושלת, הופך לגוף שמחזיק אותה בחיים, בניגוד לתפקידו.

חברי הכנסת אמורים לבקר את משרדי הממשלה והשרים המנהלים אותם, אבל השרים הם חלק מהמחנה שמחזיק את חברי הכנסת בכנסת. חוסר נאמנות של חברי כנסת למחנה ולשרים, עליהם הם אמורים לפקח, שאותם הם אמורים לבלום, לעיתים מוביל לפיטורין, הדחה או החלפה בחבר כנסת שנאמן למחנה.

בעקבות כך, הפיקוח נחלש עד שכמעט ואינו קיים, במקום מערכת של איזונים ובלמים, מתקבלת מערכת של הישרדות פוליטית מובנית של מחנאות.

הכשל המבני והפילוסופי אינו נחלת הימין או השמאל, מנהיג כזה או אחר, מחנה או מפלגה מסוימים, אלא בעייה מבנית והבנתית של כיצד אמורים לפעול מנגנוני פיקוח, בלמים ואיזונים.

כל עוד הממשלה נולדת מתוך הכנסת ומחזיקה ברוב בכנסת, הכנסת שואפת להישרדות הממשלה וכך לא ניתן ליצור פיקוח אמיתי ויעיל לצד מנגנוני בלימה ואיזון.

מסלול חוץ מפלגתי

שיטת הבחירות בישראל מבוססת על הצבעה לרשימה מפלגתית ארצית, בחלקן מתנהלות הצבעות טרום לבחירת הסיעה שתוביל את המפלגה. הסיעות המרכיבות את הכנסת בוחרות מתוכן את הקואליציה ומתוכה את הממשלה. כך נוצרת שרשרת חד מסלולית של מפלגה, סיעה, כנסת, קואליציה וממשלה.

השיטה לכאורה מאפשרת ייצוג של קבוצות שונות בחברה ואף החלפת האנשים שמייצגים את הסייעות, בכנסת ובממשלה.

מנגד, לאורך זמן השיטה חיזקה את כוחן של המפלגות הגדולות, מנגנוני הכוח, מרכזי הכוח, שדה הקשרים, קבוצות לחץ או עסקנות פוליטית. ברמה התיאורטית, אדם יכול להיות מוכשר, אהוב, מקצועי, מחובר לציבור, בעל רעיונות חדשים ויכולות להביא את המדינה למקום הטוב ביותר לה, ועדיין להישאר מחוץ למערכת אם הוא לא נבחר בבחירה המוקדמת לסיעה למקום ריאלי.

לעומתו, יכולים להיכנס אנשים חסרי כישורים או חסרי מקצועיות, רק כי הם מייצגים קבוצת לחץ או מנגנון כוח.

הסיבה היא שהציבור מצביע למפלגה, למחנה, לשבט, לימין או לשמאל, לזהות הפוליטית עימה הוא מזדהה ולא לאדם, לפתרון, לתוכנית העבודה, לפתרונות של הדיור, התחבורה, החינוך, הבריאות, התעסוקה, יוקר המחיה ותשתיות להתפתחות המדינה.

אפשר להקביל את ההצבעה להצבעות המוכרות באירוויזיון, הרי ידוע שקפריסין נוהגת באופן קבוע לתת דוז פואה, שתיים עשר נקודות, ליוון. הגוש הסקנדינבי נוהג לחלק בינו לבין עצמו את מרבית הנקודות, הגוש המזרח אירופאי נוהג לחלק יותר נקודות לבני הגוש שלו מאשר למדינות אחרות וגם המדינות הלטיניות, ספרד, פורטוגל, צרפת ואיטליה נוהגות לחלק את מרבית הנקודות אחת לשנייה.

אם כך, אפשר להגיד שאנחנו משחקים באירוויזיון במשחק שרובו מכור מראש, לא שונה בהרבה מן הבחירות לסיעות לכנסת בישראל. כל שבט מתקבץ לפינה שלו ומצביע באופן ישיר לסיעה שמייצגת אותו שמבטיחה לקחת מאחרים ולתת לו.

במקום שהאזרחים ישאלו מי ראוי שיוביל, מי מבין יותר טוב, מי מסוגל לשפר את איכות חייהם, הם שואלים איזה סיעה הכי נאמנה לשבט שלי, איזה סיעה תחזק את הקואליציה ואיזה סיעה את האופוזיציה.

כך נוצר מצב שישנן מפלגות שלא מתחלפות, גם אם הסיעה שבאה מתוכם תכיל אוסף של חסרי כישורים והבנה מדינית, שאינם מנהלים טובים למשרדי הממשלה או בעלי רעיונות ורצונות שעלולים לפגוע בהתפתחות המדינה, אותן מפלגות יישארו במשחק הפוליטי בכנסת מכיוון שהן מחזיקות בהכי הרבה אנשים שמזדהים איתם כמחנה שלהם.

למעשה הציבור הפסיק לבחור בזמר הכי טוב, אלא הוא בוחר בזמר שהכי קרוב לו ללב. מצב זה מוביל לירידה באיכות אנשי הציבור שמשרתים את הציבור, הם מבחינתם רואים שלא נדרשת הוכחה למקצועיות, הבנה מדינית, כלכלית או מעשית, לא דורשים מהם לקדם את המדינה אלא לקדם את המחנה.

בית נבחרים רב מסלולי

בית נבחרים רב מסלולי הוא הצעה לבנות מחדש את שיטת הייצוג בישראל, במקום מסלול חד מימדי מהמפלגה ועד הממשלה, בית הנבחרים של תורת המדינה האחודה מציע מנגנון המבוסס על עקרונות חוקתיים ופרלמנטרים מכל העולם ויוצר אחודה ביניהם.

שיטת בית נבחרים רב מסלולי מציע שלושה מסלולים עיקריים לבחירת אנשי ציבור שייצגו אותם, בית המחוזות, בית העם והממשלה.

בית המחוזות

בית המחוזות הוא הגוף המייצג את המחוזות השונים, מחוז דן, מחוז ירושלים, מחוז חיפה, מחוז שפלה, מחוז שרון, מחוז יהודה, מחוז שומרון, מחוז הנגב, מחוז הערבה, מחוז גליל תחתון, מחוז גליל עליון ומחוז רמת הגולן. בית המחוזות הוא הבית שקרוב יותר לאזרח, נציגיו יושבים בשטח הגיאוגרפי של המחוז, הוא נבחר ישירות על ידי תושבי המחוז ללא מסלול מפלגתי או סיעתי, כך מתאפשר לכל אדם להיבחר להיות נציג מחוזי מבלי שנדרש להיבחר ברשימה מפלגתית ולייצג מנגנוני כוח או קבוצות לחץ.

בכל מחוז יש בית המחוז, ובכל בחירות בית המחוזות שבו כל המחוזות נפגשים מחליף מיקום ממחוז למחוז, כך שאף מחוז לא יחזיק בכוח לאורך זמן, הוא קרוב לשטח ומחבר בין העיריות לבין עצמן, בין האזרח לחקיקה המחוזית והעירונית, בין האזרח, לבית העם.

כך, בית המחוזות הופך למסלול נוסף של הרשות המחוקקת, מסלול קרוב יותר לאזרח ורחוק יותר מהפוליטיקה הארצית.

בית העם

בית העם הוא הבית שמחליף את הכנסת, הוא כבר לא אחראי על בחירת הממשלה, הוא אינו מתחלק לקואליציה ואופוזיציה שמתוכן נבחרת ממשלה וראש ממשלה, הוא מקיים את תפקידו הנקי, ועדות הכנסת, חקיקה, פיקוח, ואישור תקציבים, הוא אחראי על מינויי בכירים, ועדות ארציות תוכניות ארציות, בלימה ואיזון של הממשלה. הוא נשאר נגיש לאזרחים, הוא שומר על מיעוטים, מונע מהכרעת הרוב לבטל זכויות יסוד, הוא מחבר בין האזרחים לחקיקה הארצית, הוא מחבר את המוסדות של המדינה אחד לשני, הוא מחבר בין בית המחוזות, לבין הממשלה.

בית העם שומר על תפקידו האמיתי, הרשות המחוקקת הארצית, הוא אחראי על תיקוני החוקים, כתיבתם, העברתם ופיקוח עליהם.

על פי גישה זאת, בית העם יכול לבצע את תפקידו בצורה הטובה ביותר, הוא לא מפחד יותר מהשאלה האם ביקורת על פעולות הממשלה יובילו גם להחלפתו, תפיסתו משתנה ליעילות מקצועית וכך מתאפשרת עצמאות יסודית לבית העם להיות מחוקק ומפקח מקצועי.

הממשלה

ראש הממשלה נבחר בבחירה ישירה ונפרדת, לא דרך בית המחוזות, לא דרך בית העם, אלא דרך מסלול על מפלגתי ישיר. כך, ראש הממשלה אינו נזקק לקואליציה כדי לשרוד, הוא אינו נדרש להיכנע למנגנוני כוח או קבוצות לחץ, הוא מקבל עצמאות רחבה לפעול לטובת המדינה בכללותה מבלי להידרש לקבוצה אחת או אחרת, הוא רואה את כל המדינה, תפקידו להוביל את הרשות המבצעת.

ראש הממשלה בוחר את הממשלה, כך מתאפשר שהממשלה מורכבת מאנשי מקצוע, אנשי דעת, כאשר כל אחד מהם הותאם באופן אישית למשרד אותו הוא מייצג, כך מתבטל מצב מנוגד לשכל הישר בו שר לעיתים נאלץ ללמוד מקצוע שלא הכיר מעולם ואין לו הבנה בו, אך למעשה הוא נדרש לנהל את המשרד הממשלתי שמשפיע על כל אזרחי המדינה.

כך, מתבקש להיווצר מצב נכון יותר, אנשי חינוך מובהקים בעלי יכולות ארגוניות יבחרו על ידי ראש הממשלה לנהל את מערכת החינוך, כלכלנים מובהקים בעלי ידע בתעשייה, טכנולוגיה ועבודה יבחרו על ידי ראש הממשלה לנהל את משרד הכלכלה, מקצוענים במערכות בריאות ינהלו את מערכת הבריאות, מקצוענים בתכנון קרקעות ובנייה ינהלו את משרד השיכון. הבחירה נעשית לפי ניסיון, תוכנית עבודה והתאמה לתפקיד. זה אמנם נשמע מובן מאליו, אך עד היום מדינת ישראל לא התקדמה כדי לפעול כך.

אנשי המקצוע אינם מושפעים על ידי קבוצות לחץ, מנגנוני כוח, המפלגות או קואליציה, תפקידם הוא להוביל את המשרד אותו הם מנהלים באופן המקצועי ביותר והנכון ביותר למדינה.

המעבר הוא מעבר חד ממשלה פוליטית, לממשלה מקצועית ומבצעית.

תורת המדינה האחודה מציעה באמצעות מבנה רב מסלולי ליצור את ההפרדה הנכונה, ראש הממשלה והממשלה הם מבצעים, עליהם להיות בעלי הבנה מערכתית ומקצועיים בתפקיד ביצועי, בית העם הם המחוקקים והמפקחים ברמה הארצית, עליהם להיות מקצועיים במקצועות החקיקה והפיקוח, בית המחוזות הם המחוקקים המחוברים לשטח, עליהם להיות מקצועיים במקצועות חקיקה וביצוע.

כך נוצר מצב הפוך מהמשטר המוכר כיום במדינת ישראל, במקום לרכז את הכוח במסלול חד מימדי של מפלגות עד ממשלה, האזרח מקבל כמה ערוצי בחירה נפרדים, הוא בוחר מי מוביל את הממשלה הביצועית, מי יפקח על אותה ממשלה ויהיה אחראי על חיקוק חוקים ברמה הארצית ומי מייצג אותו במחוז בשטח ביתו בו הוא חי.

על מנת למנוע ריכוז כוח בידי ראש הממשלה והממשלה, ראש הממשלה למעשה אינו שולט במובן הקלאסי על בית העם או על בית המחוזות, הוא אינו עומד בראש רשימה מפלגתית.

פרק שמיני | הנהגת המדינה

דמות המנהיג

הפילוסופיה טוענת שקיימת בעיה יסודית בבחירות המנהיג בכל המדינות בעולם, המנהיג הראוי אינו אדם השואף לכוח, אינו אדם שפועל נחרצות להיבחר כי הוא מאמין שהוא הכי טוב והכי ראוי, מאחר ואלו אינם תכונות של המנהיג, אלא של אדם לא בשל ברמה הפנימית והרוחנית.

מדרש תנחומא פרשת ויקרא כתב: "כל מי שרודף אחר השררה השררה בורחת ממנו, וכל מי שבורח מן השררה השררה רודפת אחריו".

אפלטון כתב בספרו המדינה: "המדינה היחידה המנוהלת היטב היא זו שבה השליטים הם האנשים שאינם חפצים לשלוט"

לורד אקטון מוכר במשפטו: "כוח משחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט"

אלו אינם משפטים שנועדו להישאר כרעיונות פילוסופים, אלא הכוונה בידי חכמים כיצד נראה המנהיג הנכון והראוי, שהרי אדם הרודף אחר הכוח, מעצם רדיפתו אינו ראוי לאחוז באותו כוח. פילוסופים אחרים טענו שאדם יכול להחזיק במידות טובות, כוונות טובות, תחושת ייעוד, ולכן הוא יכול להיות ראוי לשאוף לכוח ולאחוז בו, אך אם אותו אדם מחזיק במידות טובות ושואף לכוח, הרי עצם השאיפה מבטלת את המידות הטובות, שכן המנהיג הראוי אינו קובע שהוא הראוי ביותר ולכן עליו לשאוף לכוח להוכיח זאת.

מתוך תורת ישראל, דמויות המנהיג מעולם לא שאפו לכוח, שמואל, משה, דוד, הם כולם נבחרו ולא בחרו בעצמם בכוח.

תורת המדינה האחודה מציעה גישה חדישה, תפקיד ראש הממשלה אינו תפקיד אליו אדם בוחר להתפקד, אלא הוא נבחר אליו בידי העם.

המסלול פועל באופן הבא, המועמד אינו מציג את עצמו מיוזמתו ואינו מקיים מסע פרסום מיוזמתו, הציבור מציע מנהיגים מתחומים שונים למועמדות רשמית, על מנת שאדם יקבל מועמדות רשמית, עליו לקבל תמיכה מוקדמת של שיעור מסוים מבעלי זכות הבחירה, נניח כ-3% מבעלי זכות הבחירה המתגוררים דרך קבע בארץ, מהווים כ-180 אלף איש ועד 5% מאותם בעלי זכות הבחירה, מהווים כ-310 אלף איש.

רק כאשר אותו אדם מגיע לרף התמיכה, המדינה פונה אליו מיוזמתה ומבקשת ממנו להודיע האם הוא מוכן לקבל על עצמו את המועמדות או לא.

ייחודיות השיטה, היא לצמצם מועמדויות המבוססות על אגו, יכולות כלכליות לפרסום עצמי, נציגות מתוך מוקדי כוח ושאיפה לכוח. כך, הציבור יכול להעלות למועמדות אנשי מקצוע, מנהיגים חברתיים, אנשי חינוך, משפטנים, פילוסופים או דמויות שאינן חלק מהמנגנון המפלגתי.

המועמד הנבחר נדרש לעמוד בתנאי היסוד, להציג לציבור את תפיסתו המדינית והבינלאומית, יכולותיו, תוכניות עבודה וכמו כן האנשים שאותם הוא מבקש לקדם לתפקידי הממשלה.

הבחירות עצמן ייערכו בידי מוסד המדינה שתוודא שוויון בין המועמדים ודרך הצגתם של המועמדים שעברו את רף התמיכה שקיבלו על עצמם את המועמדות לציבור בישראל.

בחירה כזאת משנה את המציאות של בחירת המנהיג, כל אחד יכול להיות מנהיג, אבל עצם בחירה מוקדמת של כ-200 אלף אזרחים מוודאת שאותו אדם הוא כבר מוכן, ראוי ומתאים לתפקיד, הוא עשה דברים בחייו והוא מקבל יסודות ראשונים של תמיכה ציבורית רחבה עוד לפני שביקש זאת.

סגן המנהיג

לאחר שהבנו את דמות המנהיג, דמות שאינה שואפת לבלעדיות על כוח פוליטי או מדיני, אינה שואפת לריכוז הכוח אצלה ואינה מזדהה עם התפקיד באופן מוחלט, ראוי לתת לאותה דמות את הכלים והמבנה שיאפשר לה לשמור על צרכים בסיסיים על מנת שתתפקד באירועי חירום ובאירועי שגרה באופן המיטיב ביותר. לכן, זה רק נכון וראוי להוסיף תפקיד סגן לדמות המנהיג, תפקיד מאזן ובולם, תפקיד המאפשר חלוקה מסודרת של סמכויות ותפקידים, תפקיד המאפשר קשר בין דמות המנהיג לבין בית המחוזות, בית העם, ובכך לאפשר לדמות המנהיג התעמקות בהנהגה בינלאומית והנהגת הקו המדיני הארצי.

כך, דמות המנהיג אינה נדרשת לכל תפקידי ראש הממשלה, מתאפשר לה לשמור על בריאותה הפיזית והנפשית באופן מיטיב שמאפשר לאותה דמות את זמנה לעסוק בחייה הפרטיים והתפתחות אישית.

תפקיד הסגן, שנבחר על ידי ראש הממשלה, הוא התפקיד שמחבר בין בתי המחוקקים לבין הממשלה, הוא עוסק בחקיקה ובחיבור שבין השטח לבין משרדי הממשלה. בעת שראש הממשלה עסוק בענייניו, הסגן הופך באופן פעיל לראש ממשלה בעלי סמכויות מצומצמות, כאשר במקרי חירום על ראש הממשלה לחזור לתפקידו באופן מיידי.

באופן שונה מהגישה הפורמלית, הסגן אינו מקבל את התפקיד רק באירועי חירום בהם ראש הממשלה נבצר מתפקידו, אלא מאפשר לראש הממשלה לשמור על אורח חיים בריא לאורך כל תקופת כהונתו, לשמור על פעילות פיזית, בריאות נפשית והתפתחות פנימית.

במצב האידיאלי, התפקידים יעבדו לרבות בשעות שונות ויבצעו חפיפה ביניהם, כך מתבקש מצב בו בכל שעה במהלך היום מוגדר אדם כראש ממשלה בפועל, ניתן ליצור איתו קשר ולקבל הוראות והכוונה.

מצב זה חשוב, שכן לעיתים ראש הממשלה עלול להיות עסוק וטרוד באירועים בינלאומיים מורכבים או מדיניים מורכבים, באירוח של דמויות מהעולם ובטקסים. חלוקת התפקיד באופן מאוזן, מאפשר לדמות המנהיג להתחלק לשני אנשים ובכך מספקת שעות נוספות של נוכחות באירועים חשובים.

נשיא המדינה

נשיא המדינה במדינת ישראל כיום היא דמות פורמלית בעיקרה, כאשר מרבית סמכותה היא טקסית בלבד ואחראית על חנינה במקרים חריגים.

תורת המדינה האחודה מציע לעשות שינויים עמוקים ופנימיים לתפקיד הנשיא, בעוד הסמכות הטקסית והחניה נותרת, מהותו של תפקיד הנשיא משתנה באמצעות סמכויות חדשות.

דמות הנשיא ראוי שתהיה דמות של פילוסוף, הוגה דעות, סופר, משפטן, איש רוח או אדם בעל ראייה מערכתית עמוקה ורחבה, שכן תפקידו החדש מחייב התנערות מהפוליטיקה וצידוד של צד אחד כזה או אחר.

נשיא המדינה אינו חייב להיות בעל ניסיון ניהולי, שכן לכך קיים ראש ממשלה, התפקיד נועד לאפשר לאנשים בעלי עומק מוסרי, הבנה היסטורית וזהות רחבה להשתלב בקודש הנהגת המדינה.

נשיא המדינה שומר על כיוון ערכי, מוסרי ועקרונות תורת המדינה האחודה, לא רק באופן רשמי וגם לא בעל סמכות שיכולה לערער את מוסדות המדינה.

נשיא המדינה בוחן החלטות במבט שונה, הוא בוחן חקיקה בראייה צופת עתיד, הוא אינו בוחן את הרווח המיידי של חקיקה או פעולות הממשלה ובתי המחוקקים, אלא את ההשפעה על הדורות הבאים, מעבר למפלגות, מעבר למחנות, מעבר לפלגנות, מעבר לאינטרסים של הממשלה ובתי המחוקקים, אלא דמות מאחדת שדואגת לעתיד המדינה.

על מנת שתפקיד הנשיא יהיה בעל סמכות אמיתית לשמור על עקרונות אלו, לשמור על המדינה בעת משברים חוקתיים או מחלוקות בין רשויות, מתבקש לנכס לנשיא מספר סמכויות מאוזנות שאינן מוחלטות, אלא מכוונות.

נשיא המדינה רשאי לעכב באופן זמני החלטות חריגות, חקיקות חריגות לצורך בחינה מחודשת, דיון ציבורי, בדיקה חוקתית נוספת, העברת נושא לבית משפט חוקתי או משאל עם במקרים חריגים של שינוי משטרי יסודי.

הסמכויות יהיו מוגדרות, מוגבלות ושקופות, הוא אינו בעל זכות וטו למנוע פעולות ממשלה או חקיקה, אלא בידיו לפעול לבחינה מחודשת, עצירת פעולות ללא מחשבה.

הנשיא יכול להתריע ולפעול להעביר נושאים לבית המשפט החוקתי כאשר תהליכים דמוקרטיים עלולים להיפגע, כאשר מצבי חירום הופכים לכלי להארכת שלטון או כאשר אחת מן הרשויות שואפת לריכוז כוח רב מדי אצלה.

הנשיא אינו יכול להיבחר בידי הממשלה, שכן הוא משמש כמאזן ובולם שלה, בחירה שלו בידי אותה ממשלה מציב אותו כבר בניגוד עניינים מהותי בו הוא צריך לפעול כנגד אותם הנציגים שבחרו בו, כך הוא נשאר נאמן לתפקידו.

בהמשך לחלוקת מקצבי הבחירות, מתוך הבנה כי בית המחוזות נדרש ליציבות, בית העם משתנה באופן תכוף עם תנועות אזרחיות, תפקיד ראש הממשלה דורש תקופת למידה ארוכה, שינוי תכוף בתפקיד מוביל לאיבוד הון אנושי, תפקיד הנשיא הוא תפקיד יציבות ועליו לכהן לכל הפחות 7 שנים, כפי שכבר נהוג כיום בחוק הישראלי.

לכן, על הנשיא להיבחר בידי ועדת איתור חיצונית בשילוב מועמדות מטעם העם, בדומה לתפקיד ראש הממשלה, כך שלא יווצר מצב שוועדת הבחירות מציעה דמויות שלא ישמרו על עקרונות המדינה האחודה, ולעם תמיד תהיה האפשרות לבחור את המנהיג מתוכו בניגוד להמלצות ישירות של ועדת האיתור החיצונית.

פרק תשיעי | מערכת בחירות

בחירות לבית המחוזות ובית העם

על מנת למנוע ניוון של המערכת ולאפשר לניסיון המקצועי לעבור חפיפה בין חברי הבית, תורת המדינה האחודה מציעה לקיים בחירות בשיטה מדורגת, כל שנתיים מתקיימות בחירות, בכל בחירות חלק ממושבי הבית נפתחים לבחירה מחדש, בית העם מציע מחצית מהמושבים לבחירות ובית המחוזות מציע שליש מהמושבים לבחירות.

רעיון זה מציע להפוך את בית המחוזות לבית יציב שבו חבריו מכהנים 6 שנים לצד בית העם שחבריו מכהנים 4 שנים, באופן המבטא רגישות לתנועות ציבוריות ושינויים פוליטיים. כל חברי הבית רשאים לכהן שתי כהונות בסך הכל במהלך חייהם לאותו בית, 8 שנים בבית העם ו-12 שנים בבית המחוזות, כך נמנעת הזדהות של האדם עם התפקיד והכסא, באופן המונע מרעיונות חדשים ואנשים חדשים להיכנס לאותו תפקיד, אך הניסיון שלו והיכולות שלו אינם נזרקים, שכן חברי הבית יכולים להתמודד בבחירות בבית מקביל או לתפקידים בכירים אחרים שאינם בבית בו שירתו, המעבר אינו מידי ותלוי בתפקוד חברי הבית בתפקידם. ראוי לשים לב כי הישארות חברי הבית באותו בית בתפקידים שונים עלולה להוביל לשימור כוח באמצעות תפקידי צללים.

שיטה זו מבקשת להתמודד עם מספר בעיות בדגם הבחירות הרגילים, הראשונה היא בעיית זיכרון מוסדי, מצב בו לא נשמר ניסיון מקצועי על ידי חברי הבית ובכל מערכת בחירות כל בעלי הניסיון והידע שנצבר יכולים להיות מוחלפים, מה שמוביל ללמידה מחדש, אובדן ידע וניסיון שנצברו.

השנייה היא מניעת זעזועים מערכתיים, מצב בו המערכת נעה מצד אחד של המטוטלת הפוליטית לצידה השני בקיצוניות באופן שעלול למחוק תהליכים ארוכי טווח על בסיס שטף פוליטי חד פעמי, כך נשמרת יציבות המערכת.

השלישית היא ריכוז כוח, מצב בו קבוצה יכולה להיבחר כרוב מוחלט ולהשתלט על המערכת כולה, המבנה אינו מונע זאת לחלוטין, אך מקשה על כל קבוצה לתפוס את כל מוקדי הכוח והמושבים באופן מידי, כך אותה קבוצה נדרשת להימדד על ידי הציבור בראשית.

זאת אומרת, בשנת 2030 מתקיימות בחירות לבית העם ובית המחוזות, הבחירות בבית העם מתנהלות עבור מחצית מהמושבים, קבוצה א', הבחירות בבית המחוזות מתנהלות עבור שליש מהמושבים, קבוצה א'. בשנת 2032 מתקיימות בחירות, הבחירות בבית העם מתנהלות עבור מחצית מהמושבים, קבוצה ב', הבחירות בבית המחוזות מתנהלות עבור שליש מהמושבים, קבוצה ב'. בשנת 2034 מתקיימות בחירות, הבחירות בבית העם מתנהלות עבור מחצית מהמושבים, קבוצה א' שסיימה כהונה של 4 שנים, הבחירות בבית המחוזות מתנהלות עבור שליש מהמושבים, קבוצה ג'. בשנת 2036 מתקיימות בחירות, הבחירות בבית העם מתנהלות עבור מחצית מהמושבים, קבוצה ב' שסיימה כהונה של 4 שנים, הבחירות בבית המחוזות מתנהלות עבור שליש מהמושבים, קבוצה א' שסיימה כהונה של 6 שנים.

על פי תוכנית זו, המבנה הרב מסלולי משמר את עקרון התחלופה, בכך שבכל שנתיים מתאפשרת החלפה של חלק ממושבי הבתים, היכולת לקבע מרכזי כוח נחלשת, נמנעת החלפה מלאה של כל מוקדי הכוח בבת אחת, נמנעת קיבוע מלא של כלל הבית, מוקדי הכוח נדרשים לפגוש קבוצה חדשה בכל שנתיים, נקודות הכניסה למערכת מפוזרות על גבי מסלולים שונים וכך מתאפשרת זרימה נכונה יותר של דם חדש, רעיונות חדשים ואנשים חדשים.

שני הבתים מושפעים מרצון הבוחר, שני הבתים נדרשים לעמוד בדרישות המקצועיות והעבודה הציבורית, אך קצב השינוי שלהם שונה.

בחירות ראש ממשלה

תפקיד ראש הממשלה שונה מכל תפקידי הבתים, הממשלה בראשותו עוסקת בתהליכים שלעיתים דורשים שנים עד שניתן לראות פירותיהם, בניהם תשתיות, רפורמות בחינוך, דיור ובנייה, מדיניות כלכלית, יחסי חוץ, שינויים עמוקים במערכות ציבוריות, תכנונים ביטחוניים ואסטרטגיים.

כאשר הבחירות מתקיימות כל ארבע שנים בלבד, נוצר תמריץ לראש הממשלה לבחור בפעולות שהתוצאה הפוליטית שלה תהא מהירה ובדגש שהיא תניב תוצאות מיידיות, גם אם התוצאה המדינית תהיה פחות טובה.

כך נוצר מצב שראש הממשלה עלול להימנע מהליכים קשים שהמחיר שלהם מידיים אך הפירות שלהם יבשילו רק בתקופת סוף תפקידו או מחליפו.

אין שום תפקיד אחר במערכת הציבורית או בכל מערכת בכלל שמכין אדם לתפקיד ראש הממשלה, שר בכיר, ראש עיר או מנכ"ל מוכשר אינם צוברים את אותו ניסיון של ראש הממשלה בניהול הממשלה והכוונת המערכת כולה, קבלת מידע ביטחוני ומודיעיני ברמה הגבוהה ביותר, עבודה עם מנהיגי מדינות, ניהול משברים לאומיים, הבנת היחסים בין זרועות המדינה או יצירת אמון אישי בזירה הבינלאומית, לכן החלפת ראש הממשלה אינה דומה להחלפת מנהל או שר והמדינה עלולה לאבד הון אנושי, מדיני, אישי ומוסדי רב.

מנגד, יש רצון לשמור גם על תחלופה נכונה ובריאה למערכת באותו תפקיד, מבלי לאפשר לאותו אדם לצבור כוח פוליטי מדיני שיעמיד אותו במצב שאינו ניתן להחלפה.

לכן תורת המדינה האחודה מציעה להרחיב את משך הכהונה של תפקיד ראש הממשלה ל-6 שנים לכל כהונה ועד לשתי כהונות בסך הכל במהלך חייו.

על מנת למנוע עלייה של ראש ממשלה כחלק מתנועה פוליטית וניסיון השתלטות כולל, הבחירות לתפקיד ראש הממשלה יתרחשו אחת ל-6 שנים בשנה אי זוגית, כך שלעולם לא יתנגשו בהליכי הבחירות של בית העם ובית המחוזות. אם בבית המחוזות נערכות הבחירות אחת לשנתיים, לדוגמה בשנים 2030, 2032, 2034, 2036, 2038, אז הבחירות לתפקיד ראש הממשלה יערכו בשנים 2031 ו-2037.

הליך הבחירות

על מנת להפחית את הלחץ הקיים על מוסדות המדינה והוצאות גבוהות הנלוות לתהליכי הבחירות, על מנת לאפשר ליותר אזרחים להשתתף בתהליכי הבחירות ובדגש לאנשים שנמנעים מתורים ארוכים, הטרחנות הכרוכה לעיתים בהליך הבחירות, מוצע לקיים את הליך הבחירות למשך של עשרה ימים, כך שבכל הליך בחירות הקלפיות יהיו פתוחות גם בימי שישי ושבת, כך שהדרישה לסגירת המשק ליום שלם מתייתרת, כך ניתן לאפשר יציאה של שעות בודדות לטובת בחירה, לפי השיטה החדשה המובאת גם דרישה זאת עלולה להתייתר.

הליך הבחירות ברובו עובר תהליך אוטומטיזציה וגם דיגיטליזציה עם שמירה על ודאות פיזית, באמצעות ביתני בחירות שיהיו ממוקמים במקומות שונים ונדרשים כמו מוסדות ממשלתיים ועירוניים, בתי אבות, בתי חולים, בתי ספר, מרכזים קהילתיים ומרכזים מסחריים.

ביתני ההצבעה מציעים רעיון חדשני, מאחר שעל פי השיטה החדשה מתקיימות הבחירות אחת לשנתיים לבתי המחוקקים, אחת ל-6 שנים בחירות לתפקיד נשיא המדינה, אפשרות להמליץ על מועמד לראשות הממשלה ואפשרות להמליץ על מועמד לנשיאות לצד משאל עם, מנגנון משאל עם להדחת ממשלה בבחירת אחוז מבעלי זכות הבחירה, בהתאם למנגנון שיובא בהמשך, מתבקש מנגנון שבו לכל אזרח קיימת גישה נוחה, זמינה ומהירה בו הוא יכול לבחור או לממש את זכותו הדמוקרטית בהמלצה על ראש ממשלה ונשיא או דרישה להדחת ממשלה, לאורך כל ימות השנה.

באמצעות הקמה מוסדרת של ביתנים אלו ברחבי המדינה, באופן קבוע, נחסך הצורך להקים ולפרק את מנגנוני הבחירות שעלותם הגיעה למיליארדי שקלים למערכת בחירות.

המנגנון פועל בדומה למנגנון היציאה מהארץ שפועל בנתב"ג, בו נדרש אדם להזדהות באמצעות תעודת הזהות הביומטרית או זיהוי פנים או טביעת אצבע או שילוב של האמצעים. על מנת למנוע הטייה של בחירה בביתן, חיישן חכם מזהה את מספר הבוגרים הנוכחים בביתן ולא מאפשר הצבעה כאשר ישנם יותר משני בגירים בעלי זכות הצבעה, המערכת אינה מאפשרת צילום של מסך ההצבעה הפתק או הבחירות שבחר האזרח כדי למנוע הטייה שלאחר בחירה, כאשר אדם נדרש להוכיח שהוא הצביע כפי שאמר שיצביע, כך ההצבעה נותרת חשאית ולעולם לא יוצאת מגבולות ביתן ההצבעה.

אנשים הנדרשים לליווי בעת הצבעה יוכרו כך טרם יצביעו על מנת לוודא שהליווי הוא אכן נדרש וכאשר המלווה נדרש גם בזיהוי.

המערכת אינה מחברת בין המצביע אל ההצבעה של הבוחר, היא מאתרת אותו כמו ועדת הבחירות ברשומות של בעלי זכות ההצבעה ומוחקת אותו מהרשומות לאחר שהצביע. על מנת לאפשר וידוי הצבעה בלי לאפשר לחץ חיצוני, המערכת יוצרת פתק מקביל למידע הדיגיטלי ומציגה לבוחר את בחירתו ולאחר אישור משלשלת את הפתק אל כספת ביתן הבחירות.

ניתן להקים בקלות ביתנים נגישים לבעלי נכות, קשישים אוכלוסיות הזקוקות לסיוע וליווי והמערכים הנגישים הניידים הקיימים כבר כיום.

עקרונות יסוד עליהם הביתן חייב לעמוד הם, נגישות מובטחת, סודיות מלאה ומניעת לחץ וקניית קולות, אימות ללא מעקב, ביקורת וספירה חוזרת, הפרדה בין זהות הבוחר לבחירה ורציפות זכות דמוקרטית לבחור בכל ימי השנה.

הצבעה רב בחירתית

אחת מהבעיות המוכרות במערכת הפוליטית, היא שכל אדם נדרש להצביע פעם אחת, לדמות אחת או מפלגה אחת, כאשר לעיתים הוא מתלבט בין מספר דמויות או מספר מפלגות שלדעתו מייצגות את הלך רוחו ואת רצונו הפנימי באופן שמקשה עליו לבחור דמות או מפלגה אחת.

הצבעה רב בחירתית מציעה שלכל בוחר ניתנת אפשרות לדרג את הנבחרים בדירוג פשוט, בחירה ראשונה, בחירה שנייה, בחירה שלישית, בחירה רביעית ובחירה חמישית, כאשר כל בחירה מקבלת ניקוד זהה, אך כאמור אינו חייב לבחור חמישה בחירות. שיטה זו מאפשרת לבוחרים לבחור גם במועמדים חדשים לצד מועמדים מוכרים, לא להרגיש את הלחץ וחרדה בבחירה, לתת ביטוי לרצונות השונים של האדם הנפרסים בין הקטבים ואף לאפשר לאדם לבחור בשני קטבים שונים אם זאת בחירתו.

בעולם

בשוויץ קיים דגם פדרלי המורכב משני בתים, המועצה הלאומית ומועצה מדינית, כאשר המבנה נועד לשלב בין ייצוג אוכלוסיות שונות לבין ייצוג הקנטונים, עיקרון היסוד הוא שלא כל הכוח מרוכז בבית אחד ובקנטון אחד.

בגרמניה מקיימת דגם פדרלי הנקרא הבונדסראט, העיקרון המנחה הוא מחוזות שונים מקבלים כוח ומעורבות מוסדית, לא רק באמצעות ייצוג כללי דרך מפלגות ארציות.

ארצות הברית מקיימת מודל פדרלי של הפרדה בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת וחלוקה לשני בתים. הנשיא אינו מגיע מתוך הקונגרס באופן שונה ממדינת ישראל בה הממשלה נולדת מתוך הכנסת.

אירלנד עושה שימוש בשיטת הצבעה מדורגת לפי סדר העדפה, המועמד הראשון מקבל ניקוד הכי גבוה, מועמד שני מקבל ניקוד נמוך מהמועמד הראשון, וכן האלה.

פרק עשירי | רצפה אזרחית

כפי שלמדנו בפרק שלישי על הכשלים המרכזיים במדינה המודרנית, המדינה המודרנית נשענת על מיסוי ישיר ועקיף של אזרחים, אך על מנת להבין עד כמה הישענות זאת לעיתים עלולה להיות חסרת תכלית, חסרת היגיון וחסרת התבוננות עצמית, ננתח בקצרה את נתוני מס ההכנסה בישראל, החושפים תמונה מעוררת שאלות הממחישה את הכשל:

לפי נתוני הלמ"ס, בשנת 2025 היו בישראל כ-4.1 מיליון שכירים, כאשר השכר החציוני לאותם שכירים עומד על 10,500 ש"ח בחודש. מדד חציוני, הוא נקודת האמצע של כל התפלגות, ובענייננו, נקודת האמצע של התפלגות השכר במדינת ישראל לשכירים. בשפה פשוטה, מחצית מהשכירים בישראל, שמספרם עומד על כ-2.05 מיליון שכירים, מרוויחים מתחת לשכר 10,500 ש"ח בחודש ומחצית השנייה של השכירים, שהם גם כ-2.05 מיליון שכירים, מרוויחים מעל 10,500 ש"ח בחודש.

כאשר אנחנו בוחנים את מחצית השכירים שמרוויחים פחות מנקודת האמצע, 10,500 ש"ח בחודש, אני מגלים שמדינת ישראל מרוויחה ממיסוי ישיר של אותם שכירים כ-4.5 מיליארד ש"ח.

בבחינה ללא השוואה, זה נדמה כסכום גבוה מאוד שחשוב לתקציב המדינה וראוי לזכור שאותם שכירים גם משלמים מיסי עיריה ומס עקיף לכל הפעולות היומיומיות שלהם. אך כאשר אנו בוחנים את המס הישיר שאותם 2.05 מיליון שכירים משלמים, שהם למעשה שכבת האוכלוסייה שמרוויחה הכי מעט בישראל, אנחנו מגלים שהסכום שנגבה מהם מהווה כ-0.5% מתקציב המדינה הכולל.

לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אוכלוסיית ישראל עומדת בשנת 2026 על 10.2 מיליון אזרחים, מתוכם כ-6.8 מיליון בגירים מעל גיל 18, אך רק כ-4.4 מיליון אזרחים מוגדרים כמועסקים.

זאת אומרת, שכ-46% מהאזרחים המוגדרים עובדים, שכירים, עצמאיים, בעלי חברות או מניות בישראל, מכניסים לקופת המדינה באמצעות מס הכנסה ישיר המוטל עליהם, 0.5% מסך תקציב המדינה.

חלק מאותם אזרחים, לא מגיעים לתקרה הבסיסית למחייה שנדרשת כחלק מכבוד האדם, ומשנה לשנה כוח הקנייה נחלש. בפברואר 2025, השכר הממוצע למשרת שכיר במשק עלה ב-2% ושכר העובדים הישראלים העלייה הייתה חדה יותר והגיעה לצמיחה של 5.2% לעומת פברואר 2024. אך בפועל, באותה תקופה כוח הקנייה ירד, עליית מחירים חדה ומהירה גרמה לכך שהשכר הריאלי ירד ב-1.4%, הישראלים יכלו לקנות פחות.

הדרך שבה המדינה גובה מס מאותה אוכלוסיה, היא סיפור בפני עצמו, המדינה נדרשת להקים מוסדות, מבנים, להעסיק אלפי עובדים, גובים, עורכי דין, רואי חשבון או חשבי מס. המדינה משתמשת בשיטה מורכבת מאוד לגבייה, בשיטת נקודות מבלבלת, במענקים נקודתיים, וכל אלו מניבים לקופת המדינה 4.5 מיליארד ש"ח בלבד וכ-0.5% מסך תקציב המדינה.

כך, עולה השאלה האם עלות הניהול הבירוקרטי, עלות כוח האדם, שיטת הנקודות, שיטת המענקים, כל המשאבים שהמדינה משקיעה בגבייה של האזרחים שמרוויחים פחות מ-10,500 ש"ח, המהווים כ-40% מהאוכלוסייה באמת משתלמת?

המסקה היא ברורה, המדינה משקיעה משאבים רבים בגביית מס מאנשים שלא תמיד מצליחים לעמוד בתשלומי המס האלו ביחד עם מחייה בכבוד, ותנובת הגבייה לקופת המדינה מאותם אזרחים היא שולית עד אפסית לעומת הוצאות הגבייה והמשאבים אותם משקיעה המדינה הגביה, כך שלמעשה היתכן שגבייה מאותם אזרחים אינה יעילה או משתלמת.

בעולם כבר חשבו על פתרונות להתמודד עם משבר המס, במדינות מסוימות ביצעו הפחתת המס וקביעת מס שטוח, שונה משיטת המדרגות, נקודות ומענקים הנהוגה בישראל. הפחתת מס הכנסה הישיר והנהגת שיטת מס שטוח, שהובילו המדינות הניבו תוצאות מעניינות, הרווח מגביית המס על, העלמת המס ירדה, האזרחים שמרוויחים פחות עשירים יותר ולכן משתמשים בכסף להנעת הכלכלה במקום לתשלום מס.

נמצא, כאשר המדינה חושבת על האזרח, באה לקראתו, לא מתישה אותו במערכת מורכבת, לא רואה בו כאויב שמנסה לחמוק מתשלומי מס, אלא כשותף שרוצה שותפות הוגנת, והמילה הוגנת היא עיקרון היסוד במשבר המס, אז האזרח משתף פעולה יותר עם המדינה, הוא מפסיק לראות במדינה כשותף בריון ואגרסיבי שלוקח מחצית מההכנסות ובמקרים מסוימים אף יותר.

תורת המדינה האחודה מבקשת ליצור רצפה אזרחית חזקה, רצפה שבוחנת רווח מול תועלת, שקובעת שכר רצפה בו האדם לא נדרש לשלם כלל מס, אלא מאפשרת לו פשוט לחיות את חייו בצניעות. אם ירצה ויצליח הוא יכול להגדיל את הרווח האישי, הוא יאלץ לשלם מס, אך מס של שותף מלא, אלא של שותף הוגן, לא באמצעות שיטה מורכבת ומתישה, אלא בפשטות ובקלות שמעודדת אותו להשתתף במיסוי.

אדם שמרוויח מעל לרצפה האזרחית, אבל בחודשים אחדים פתאום עסקיו נחלשו ואינו עומד ברצפה האזרחית, לא ייאלץ לסגור את עסקיו, למכור את רכושו ולוותר על מצרכים בסיסיים לקיום בכבוד.

תורת המדינה אומרת לאזרח, תקפוץ הכי גבוה שאתה יכול, אבל אם תיפול המדינה תתפוס אותך.

הדרך להחלפת שיטת המיסוי אינה מיידית, המדינה נדרשת להכין את הקרקע להחלפת המס הישיר של אלו שמתחת לרצפת השכר, הפחתת המס על כל האזרחים והעסקים ושיטת מס שטוח.

המדינה תצטרך להקים את המוסדות הנכללים בתורת המדינה האחודה, לייצר רווח מייצור ומערך אמיתי במקום מס.

מכאן נולדה תיאורית המדינה היצרנית המובאת בספר זה, מדינה שמקימה קונצרן לאומי שפועל בשוק הלאומי והבינלאומי, הכנסותיו מהווים את בסיס הרווח של המדינה במקום שיטת המיסוי הקלאסית.

תורת המדינה האחודה מציע מבנה חברתי כלכלי יוצא דופן, משום שהוא אינו מבקש לבטל את מנגנון השוק החופשי ואף לא להכפיף אותו לחלוטין למדינה, אלא לשלבו כחלק ממוזג במערכת יציבה ורחבה יותר.

בניגוד למודל חברתנות מסורתי, ששואף לצמצם תחרות מתוך תפיסה כי תחרות יוצרת אי שוויון ומתוך כוונה לקחת מהאזרחים שמרוויחים יותר על מנת לחלק לאזרחים שמרוויחים פחות, בניגוד למודל הונתנות מסורתי, שרואה בתחרות והתעלמות משכבות האוכלוסייה הנדרשות לעזרה, תורת המדינה האחודה מנסה ליצור סינתזה בין שני העולמות.

המדינה משמשת כשלד יציב המספק ביטחון בסיסי, תשתיות, חינוך, בריאות והון לאומי, בעוד השוק החופשי משמש כמנגנון התפתחותי של חדשנות, מוטיבציה ותחרות. תיאורטית, המודל שביסוד תורת המדינה האחודה מבקש ליצור שיווי משקל דינמי בין סדר לכאוס.

מערכות אנושיות סובלות משתי סכנות מרכזיות, מצד אחד, ריכוזיות יתר עלולה להוביל לקיפאון מוסדי, לירידה בחדשנות, התמסדות ובירוקרטיה נוקשה. מצד שני, שוק חופשי בלתי מרוסן עלול להוביל לריכוז הון, חוסר יציבות חברתי והתפוררות של לכידות חברתית.

המודל הרב מסלולי מבקש להתמודד עם שתי הסכנות במקביל באמצעות מבנה היברידי חדשני שבו קיימים גם מנגנוני יציבות ריבוניים וגם מנגנוני תחרות פתוחים.

תורת המדינה האחודה אינה רואה בשוק החופשי כתקלה שיש לסבול, אלא מנגנון הכרחי של הסתגלות, התפתחות, תחרות, ייצור, קדמה וצמיחה. תורת המדינה מאפשרת למתח המתמיד בין הסדר לבין השינוי להתקיים, מאפשרת את המתח בין השמרנות לבין הקדמה, מאפשרת לשני הקטבים להתקיים יחדיו ובכך מאפשרת לכל אחד להתפתח בעוצמתו המלאה.

הקונצרן הלאומי מספק רצפה אזרחית חסרת תקדים, מפחית חרדת הישרדות, שומר על יציבות חברתית ולכידות חברתית, כמבנה המאפשר לכל אדם ולכל יזם לקחת סיכונים, להיות יצירתי, לנסות ולטעות, להביא רעיונות חדשים, טכנולוגיות חדשות, מודלים חדשים, השקעות מרובות ותחרות ללא הפרעה.

מבחינה פילוסופית, תורת המדינה האחודה אינה מבקשת להביס הונתנות באמצעות חברתנות, אלא להכיל את השוק החופשי ההונתני בתוך מסגרת רחבה יותר של אחריות קולקטיבית.

כך נוצרת תפיסה חדשה של מדינה, לא מדינה שהיא רק הסדרתית או משמשת כמנגנון שלטוני, אלא אורגניזם כלכלי חברתי המסוגל להשתנות, להתפתח, להסתגל, להתאים את עצמו להתפתחות האנושית ובעל יכולת לערוך שינויים ותיקונים פנימיים עמוקים.

כך תורת המדינה האחודה מבקשת להתמודד עם המתח המתמיד הקיים במודלי המדינה, כיצד שומרים על יצירתיות, תחרות חזקה, צמיחה מהירה והתפתחות טכנולוגית מואצת מבלי לאבד את היציבות החברתית, את אמון הציבור, את הלכידות החברתית והאנושית.

בסיכומו של דבר, תורת המדינה האחודה מציע מודל אחוד של שינוי כלכלי, קביעת מדרגת הכנסה שמתחתיה האזרח לא נדרש לשלם מס, כי הגבייה ממנו לא משתלמת וכך גם ניתן לבטל רגולציה ושיטות ניקוד ומענקים, להפחית את כובד המס מכלל האוכלוסייה והעסקים למס שטוח נמוך המעודד יצירתיות, תחרות ויזמות, סל שירותים ציבורי ופרטי מתקדם, תעסוקה מובטחת ורצפת קיום.

פרק אחד-עשרה | קונצרן לאומי אחוד

מודל הקונצרן הלאומי האחוד הוא מודל חדש בעולם, חלק מעקרונות המודל קיימים כבר בעולם, בסינגפור טמאסק הולדינגס היא חברת השקעות מסחרית בבעלות המדינה, אך המדינה אינה מנהלת החלטות כלכליות עבורה, GIC מנהלת נכסים פיננסים והשקעות בינלאומית, אקווינור הנורבגית היא חברת אנרגיה הנסחרת בבורסה, המדינה בעלת השליטה המרכזית בה ומחזיקה ב-67% ממניותיה.

אמזון משתמשת במודל גלגל תנופה כלכלי, מודל עסקי שבו מצבור פעולות יוצרות מעגל חיובי שמניע צמיחה מואצת, דומה לגלגל כבד מתגלגל וצובר תנופה עצמאית מתפתחת לאורך זמן וככל שדוחפים אותו. החברה מוזילה מחירי מוצרים, הוזלת המחירים מובילה למשיכת לקוחות, משיכת הלקוחות מובילה למשיכת מוכרים, משיכת מוכרים מובילה אל הרחבת מגוון המוצרים, הרחבת מגוון המוצרים מובילה למשיכת לקוחות, צמיחת החברה המהירה בעקבות מהליכים אלו מובילה להשקעה חוזרת בחברה, במקום לחלוקת דיבידנדים מיידית, בכך היא מצליחה להוזיל שוב את מחירי מוצרים, כך נוצר גלגל שמזין את עצמו בדומה לתהליך של צבירת מומנטום.

מודל גלגל תנופה כלכלי הוא מודל חדשני, חלופי למודל המשפך השיווקי המסורתי, שרואה במכירה כיעד סופי, מכיוון שמטרתו היא למחזר אנרגיה ולא לאבד אותה.

אמזון לא חילקה דיבידנדים למשקיעים במשך שנים, היא השתמשה בכסף כדי להרחיב את מגוון המוצרים, לשפר את שירות הלקוחות ולפתח תשתיות מתקדמות, כדי ליצור את מודל גלגל תנופה כלכלי בחברה, מודל שעזר להאצת הצמיחה של החברה שכיום שוויה מוערך ביותר מ2.6 טריליון דולר, על אף שהוקמה רק בשנת 1994.

בגרמניה פועל מודל אאוסבילדונג, מודל הכשרה מקצועית דואלי בו התלמידים מועסקים במקום העבודה, מקבלים שכר במהלך ההכשרה ורוכשים ניסיון מקצועי אמיתי לצד מסלול עיוני. מודל אאוסבילדונג מציע מגוון מקצועות מוכרים בתחומים שונים ביניהם תעשייה, מסחר, טכנולוגיה, מלאכה ושירותים בהתאם לצרכי המשק. לדוגמה, בשנת 2024, כ-25 אלף תלמידים במודל אאוסבילדונג חתמו על חוזי הכשרה בתחום מכטרונאות הרכב בלבד, מסלול ההכשרה המבוקש בגרמניה. באותה שנה תעשיית הרכב בגרמניה העסיקה כ-773 אלף עובדים והגיעה למחזור הכנסות של כ-542 מיליארד אירו וייציאה מעל שלושה מיליון מכוניות בשווי 135 מיליארד אירו.

כך הצליחה גרמניה ליצור גלגל תנופה חינוכי, המדינה מחברת בין התעשייה לבין התלמידים, הון אנושי גדל לתוך התעשייה ומכוון לצרכי המדינה, במגוון רחב מאוד של תעשייה, ההון האנושי נשאר במדינה ומצמיח את התעשייה המקומית, התעשייה המקומית צומחת במהירות ומצמיחה את הכלכלה ומעלה את הצורך בהון אנושי חדש, מזין את עצמו והופך לגלגל התנופה החינוכי.

מונדרגון, היא קבוצת אגודות שיתופיות ספרדית שפועלת מתוך עקרונות של בעלות העובדים וניהול משותף. מונדרגון הקימה בנק שריכז את החסכונות של העובדים והקהילה והשתמשה בהם לחינוך, למימון מחקר, מימון פיננסי, הקמה והרחבה של מפעלים ואגודות שיתופיות. לאחר שמונדרגון הקימה במשך שנים מוסדות חינוך והכשרה, היא אפילו הקימה את אוניברסיטת מונדרגון שפועלת בקשר ישיר עם האגודות השונות ומרכזי המחקר. חיסכון משותף בבנק הוביל לאשראי רחב, האשראי הרחב שומש למימון תעשייה, הכשרה והון אנושי, הכנסות התעשייה באמצעות ההון האנושי חזרו אל הבנק ולהשקעות נוספות. כך למעשה יצרה את גלגל התנופה הפיננסי, מערכת פיננסית פנימית שמזינה את עצמה. כיום היא חלק ממעל 80 אגודות שיתופיות עצמאיות ועובדים בה מעל 70 אלף עובדים בתחומי התעשייה, המסחר והפיננסים.

מערכת גלגלי תנופה

הקונצרן הלאומי האחוד הוא חיבור של המודלים ברמה לאומית, גלגל הפיננסים מקים תשתיות פיננסיות בקונצרן הלאומי האחוד באמצעות אשראי חזק ומיד מתחיל להשקיע בגלגל התנופה הכלכלי של הקונצרן ומקים מפעלים ותעשייה מגוונת לצד השקעה בגלגל התנופה החינוכי, גלגל התנופה החינוכי מיד מתאים את עצמו לצרכי השוק והמדינה, מפתח מסלולי הכשרה ובכך מתחיל במהירות לדחוף את גלגל התנופה הכלכלי מחדש. רווחי גלגל התנופה הכלכלי מתחילים להשיא רווחים, הם מוחזרים אל גלגל התנופה הפיננסי שמשקיע בחזרה בגלגל התנופה הכלכלי וגלגל התנופה החינוכי. כאשר כל הגלגלים מתחילים לצבור תאוצה, ההון האנושי, ההון הפיננסי והתעשייה מזינים זה את זה ויכולים להוביל לצמיחה מעריכית.

מתוך הקונצרן הלאומי האחוד נוצר מושג חדש, מדינה יצרנית, מדינה שנכנסת לשוק כשחקן עסקי פעיל ומייצרת הכנסות מפעילות כלכלית, מייצור, מבעלות על נכסים והשקעות הון על מנת לממן חינוך ותשתיות, משקיעה בהון האנושי שחוזר ישירות לשוק וגם לקונצרן הלאומי האחוד, כך ההון האנושי משתבח בהתאם לצרכי השוק, נשמר בתעשייה ושירותים במדינה. המדינה היצרנית אינה משתמשת בהסדרה על מנת לבלום את השוק החופשי או לנהל אותו, אלא שואפת להוביל להסדרה באמצעות תחרות. מאחר והמשמעות ביצירת קונצרן הלאומי האחוד היא הקמת תאגיד לאומי בעוצמה בינלאומית, יצירת אחד הגופים החזקים במדינה, באזור, או בעולם ותלוי במידת הגיוס הראשונה של העם היהודי והישראלי בארץ ובתפוצה, לכן, כוחו של הקונצרן הלאומי האחוד הוא גם ביכולת הריסון העצמי שלו אל מול השוק החופשי במדינה.

הקונצרן הלאומי האחוד נכנס לשווקים בהם נדרשת תחרות, לשוק בו פוטנציאל הרווח הוא גבוה, לשוק בו יש צורך בחלופה מפוקחת יותר, לא במטרה לגזול מרווחי יתר השוק, אלא במטרה ליצור תחרות הוגנת ושוות ערך לאזרח ומערכת כלכלית שתצמיח את כל המדינה ובאופן ישיר ועקיף תוביל להקלה במס על אותם שווקים והקלה בהסדרה.

מטרת הקונצרן הלאומי האחוד לבנות קונצרן שמכניס סכומי עתק לצרכי המדינה, המדינה תכניס כספים לא רק באמצעות מס רגיל אלא באמצעות תעשייה, מחקר, השקעה בחינוך דואלי שחוזר לתעשייה ולמחקר, לפיננסים והשקעה בחזרה במדינה, באזרחים, בתשתיות ובחינוך.

יתרון מבני של מדינה שהקימה קונצרן לאומי שפועל במודל גלגלי תנופה, הוא שלמדינה יש הון אנושי בעל גידול טבעי, כך הופכת המדינה למודל אנושי, כלכלי, תעשייתי, פיננסי, שמזין את עצמו, מנגיש תעסוקה רחבה לאזרחים, מחזק את העושר האישי, מפחית אבטלה, ושומר על השוק החופשי באמצעות תחרות הוגנת, יעילות, תמחור הוגן ותעשייה מקומית.

באופן שונה מכלכלת מדינה קלאסית, המדינה האחודה אינה נמצאת באותה סכנה להדפסת יתר, היא לא מבוססת על יצירת כסף מהאוויר, אלא על יצירת נכסים יצרניים אמיתיים, תעשייה, אנרגיה, תשתיות, בנקים, מוצרים פיננסים, קרנות השקעה, נדל"ן מניב, בינה מלאכותית, משאבי טבע, ומלאכות. תורת המדינה האחודה יוצרת מודל הרחבה יצרנית במקום הרחבה מוניטרית.

ערך המטבע לא נשען יותר רק על אמון במדינה, אלא על כל המערכת שבה, מערכת אמון אקולוגית מבוססת תעשייה ויצרנות אמיתית, בתחומי אנרגיה, בינה מלאכותית, נכסים בכל העולם, קרנות השקעות שפועלות בכל העולם, הון בינלאומי מנוהל, תשתיות, אוכלוסיה יצרנית ותזרים מזומנים יצרני אמיתי.

תעשיות שוק מוסדי, בישראל קיימים מספר שווקים רווחיים מאוד, ביניהם ניתן למצוא את שוק הביטוחים, שוק הפנסיה, שוק הבנקים ושוק הרכב.

שוק הביטוח, בישראל קיימות חמש חברות ביטוח גדולות, בשנת 2025 הרוויחו חמשת החברות הגדולות יחד כ-12.5 מיליארד ש"ח, כאשר ביחד עם חברות הביטוח הקטנות סך רווחי ענף הביטוח בישראל באותה שנה עמדו על כ-13.5 מיליארד ש"ח. לפי הפרסום, חמשת החברות הגדולות גם מנהלות נכסי ציבור בהיקף של 2.5 טריליון ש"ח בשכלול כוחן.

לפי Allianz, ענף הביטוח בעולם הכניס כ-7 טריליון אירו מפרמיות בשנת 2024, הציג נתוני רווח נקיים בסך מאות מיליארד דולרים והציג צמיחה של 8.6%, זהו אחד השווקים הגדולים בעולם והרווחים בעולם.

שוק הביטוח הוא שוק שצומח בהתאם לצמיחה טבעית של ילודה אנושית והתפתחות כלכלית חברתית, לכן כניסת הקונצרן הלאומי האחוד לשוק זה היא בגדר הכרח להרחבת הפעילות ובניית יסוד הכנסה גבוה מהארץ ומהעולם לקונצרן הלאומי האחוד.

שוק הרכב

בשנת 2025, נמסרו בישראל מעל 300 אלף רכבים חדשים, כאשר ראוי לציין את המכוניות הסיניות שהפכו במהרה לשחקן עיקרי בשוק ומהוות כ-30% מכלל המכירות בישראל. כאשר מייבאים רכב מחו"ל, יצרן הרכב מרוויח, ההובלה הימית מרוויחה, היבוא והשיווק לוקחים חלק, המדינה מרוויחה ממיסוי, הצרכן נאלץ לממן ארבעה גורמים עיקריים במימון הרכב. כניסת הקונצרן הלאומי האחוד לתעשיית הרכב ברמה המקומית והבינלאומית יכולה להוביל להכנסה לקונצרן הלאומי האחוד, למדינה ממיסוי ותעשייה מקומית, והאזרח מרוויח מתחרות מוגברת.

בדרום קוריאה מועסקים בתעשיית הרכב כ-12% מסך העובדים בתעשייה המקומית, כאשר בשנת 2024 הכנסות מייצוא תעשיית הרכב הגיע לסך של מעל 70 מיליארד דולר ומהווה מעל 7% מהתמ"ג של המדינה.

ביפן מועסקים מעל 800 אלף עובדים בתעשיית הרכב ומעל 4.7 מיליון בתעשיית הפלדה והאלקטרוניקה הנלווית לתעשיית הרכב, ומהווים כמעט 9% מכלל שוק התעסוקה ביפן.

כפי שגם נחזה מהתעשייה הגרמנית, שוק הרכב הבינלאומי מציג צמיחה ברווחים והפך לכוח תעשייתי משמעותי במדינות אלו. תעשיית הרכב היא תעשייה שהתפתחה במהירות מאז הכרכרות והסוסים שהיו נהוגים עד סוף המאה ה-19, 150 שנים לאחר מכן, תעשיית הרכב וההנעה הפכו לתעשיות המבוקשות והמתפתחות בתעשייה האנושית.

תעשיית הרכב מקשרת בין תעשייות שונות וכל מחקר ופיתוח בתחומי ההנעה, הבטיחות, האלקטרוניקה, והכימיה מובילים לתעשייות חדשות נוספות כמו תעשיית החלל.

קונצרן לאומי אחוד מבקש להיכנס לכל התעשיות, לכל מקום בו קיים פוטנציאל רווח, לכל מקום בו נדרשת הסדרה באמצעות תחרות, לכל מקום בו נדרשת התערבות כלכלית חברתית. ריבוי זרועות ותעשיות יוצר הפחתה בתנודתיות יכולות הקונצרן, שכן אם תעשייה אחת כושלת יתר התעשיות ממשיכות ליצור ולהפיק רווחים, לצד שמירה על הסדרה תחרותית בשוק ושמירה על טובת הציבור.

מודל הפלוגות

בצבא, פלוגות מתחרות ביניהן על יוקרה, גאוות יחידה, ביצועים ותוצאות מעשיות בשטח. לעיתים התחרות היא איזו פלוגה בעלת זהות קבוצתית חזקה יותר, בעלת ערבות הדדית, שאיפה למצוינות, איזו פלוגה רצה מהר יותר או פגעה יותר טוב במטרות ירי באימון, איזו פלוגה ביצעה יותר מעצרים מוצלחים או בעלת החובשים המוכשרים ביותר. התחרות לא מחלישה את הצבא, אלא להפך, היא מחזקת את הצבא ומאפשרת לכל פלוגה אוטונומיה חברתית וזהותית, כך נוצרת תחרות טבעית בה הפלוגה הטובה ביותר מעוררת רצון אצל חיילים חדשים להצטרף אליה. תורת המדינה האחודה מבקשת ליישם את אותה תורת ההיגיון על הקונצרן הלאומי האחוד.

כל זרוע בקונצרן מתחרה בזרועות מקבילות, לא על שרידות, אלא על יוקרה, גאוות יחידה, ביצועים, תוצאות, גמול ומשאבי השקעה.

כדי ליישם את תורת ההיגיון הזאת, נדרש ליישם עקרונות תחרותיים, מדדים פומביים המציגים ביצועים של הזרועות ויוצרים שקיפות ולחץ חיובי להצלחה, תגמול יחסי, מענקים ותמריצים קצרי טווח וארוכי טווח לעובדים ומנהלים מצטיינים היוצרים מוטיבציה כלכלית, הקצאות משאבים לזרועות מצטיינות היוצרות תחרות טבעית בין הזרועות השונות ולמידה הדדית.

למידה הדדית הופכת את התחרות בין הזרועות לגלגל תנופה של ידע, במקום שידע יישמר במקום אחד כחלק מתחרות, או שייעלם אם הזרוע נכשלת, הידע, הניסיון ולמידה מכישלון מועברים בין הזרועות ומאפשרים למידה עצמית, בקרה והתפתחות תמידיים.

תחרות ללא שיתוף ידע מובילה לאיבוד ידע, שיתוף ידע ללא תחרות מוביל לקיפאון, שילוב ביניהם מוביל ללמידה והתפתחות. זרוע שאיבדה כיוון לא חייבת להיסגר מיד, היא יכולה לקבל ידע, ניסיון והתמקצעות מזרועות אחרות, מעבר רוחבי של מנהלים ועובדים באופן שלא מערער את הזרועות.

הזרועות יימדדו לפי ראייה מרחבית ומדדים שונים, פריון, מספר ואיכות מקומות העבודה שהיא מספקת, חדשנות, שביעות רצון אזרחים, השפעה על גלגלי תנופה בקונצרן ועל יתר זרועות הקונצרן.

מודל סוכני קונצרן הוא מודל שמטרתו לאפשר לכל עסק עצמאי אפשרות להמשיך להתקיים כעצמאי, על כל היתרונות שלו, וגם כסוכן של הקונצרן הלאומי האחוד, וכך לקבל הגנה כלכלית, מקצועית ושיתופית. מודל סוכני הקונצרן מאפשר למדינה לשמור על מלאכות מסורתיות, מקצועות נדרשים למדינה בטווח הארוך, עסקים שנדרשים לתחרות בשוק כזה או אחר, שמקדמים חדשנות או שנדרשים במקום גיאוגרפי. העסקים העצמאיים יכולים בכל רגע להצטרף אל הקונצרן הלאומי האחוד כסוכני קונצרן, הם שומרים על מותג עצמאי אבל מקבלים גב כלכלי, הם פועלים בעצמאות אישית אבל גם תחת מסגרת שבוחנת מדדי ביצוע, רווחי תפעולי והתפתחות.

סוכני הקונצרן יכולים להצטרף מרצון ולפרוש מהקונצרן הלאומי האחוד מרצון, אין עונשים ואין כפייה, אלא שיתוף פעולה מבני בין עסקים עצמאיים לבין הקונצרן הלאומי האחוד.

באמצעות סוכני הקונצרן, המדינה יכולה לשמור על עסקים קטנים, מלאכות מסורתיות ומקצועות שהיא שואפת להגן עליהם כחלק מטובת הציבור.

תורת המדינה האחודה מוסיפה המחברך נוסף למודל סוכני הקונצרן, כאשר היא מאפשרת לכל יהודי ולכל ישראלי ברחבי העולם להפוך לסוכני הקונצרן, בהתאם למדדים הבוחנים את תרומתם לגלגלי התנופה וליתר זרועות הקונצרן.

תורת המדינה האחודה במודל הישראלי מבקשת לאחד בין היהודים והישראלים בישראל לאלו בתפוצות, לשתף את הידע, התעשייה והניסיון. הקונצרן הלאומי האחוד בישראל לא מנהל או מפעיל את יהודי התפוצות, אלא שומר על רשת יהודית ישראלית עולמית, ששומרת על עצמאות ומחברת את הקשרים, הידע והיכולות.

דירקטוריון ומועצת החכמים

הקונצרן הלאומי האחוד מתמודד עם בעיה מבנית לאור תפקידו הדואלי, להיות רווחי, יעיל ותחרותי ומנגד להיות ערכי ובעל מטרות ציבוריות. הוא יכול להפוך לנטל לא רווחי אם ידאג רק למטרות הציבוריות ולערכים, מנגד הוא יכול לאבד את המטרה שלשמה הוקם וכך להפוך לתאגיד שמשרת מטרות אישיות וזרות.

תורת המדינה האחודה מציעה להקים מנגנון חדש, שלושה שכבות ניהול, פיקוח והתבוננות, הנהלה ששומרים על המטרות השונות של הקונצרן הלאומי האחוד. הנהלת הקונצרן מנהלת ומבצעת, הדירקטוריון המקצועי מפקח על איכות הניהול, ההמחברך הכלכלי והסיכונים, מועצת החכמים מפקחת על משמעות, האיזון והריסון העצמי של הקונצרן הלאומי האחוד.

הדירקטוריון המקצועי רואה בקונצרן הלאומי האחוד תאגיד כלכלי, יצרני וניהולי, מטרתו לבחון רווחיות, יעילות, סיכונים, לפקח על הנהלת הקונצרן והזרועות השונות, לקבל החלטות בדמות אילו תעשיות צריך לפתח מבחינה כלכלית, לזהות זרועות שאיבדו ענייניות לשוק, להחליף הנהלה שכשלה או הנהלת זרוע שכשלה, לאשר השקעות, לשמור על הפרדת סיכונים בין הזרועות הפיננסיות והזרועות התעשייתיות, לבחון את התזרים, האשראי, החוב והתחרותיות של הקונצרן ובעיקר לשמור על הקונצרן הלאומי האחוד קונצרן כלכלי, יעיל ובעל יכולת לייצר ערך לאורך זמן.

חברי הדירקטוריון המקצועי הם אנשי מקצוע מובילים מתחומים שונים, פיננסים, כלכלה, תעשייה, ניהול סיכונים, משפט מסחרי, תשתיות וטכנולוגיה.

מועצת החכמים רואה בקונצרן הלאומי האחוד תאגיד ציבורי, בעל משמעות עמוקה ומשימות לאומיות, היא משמשת כגוף מטא-קוגניטיבי של הקונצרן, היא לא הנהלת על הפועלת מעל הדירקטוריון או במקביל אליו, אלא בוחנת האם הקונצרן עדיין משרת את מטרות ציבוריות ואזרחיות, האם בתוך הקונצרן מתחילים להתהוות מרכזי כוח, את השפעתו על השוק החופשי, אם התחרות נשארת הוגנת או שהקונצרן מנצל כוח לא סביר, אם מדדי ההצלחה מודדים תכלית אמיתית או שהם משמשים ככלי לאשרר הצלחה כאשר בפועל הקונצרן בתהליכי התאבנות ומה ההשפעות ארוכות הטווח שלו על החברה, הסביבה והכלכלה המקומית לדורות הבאים.

מועצת החכמים לא מחליפה את תפקיד הדירקטוריון וההנהלה, היא אינה מנהלת מפעלים, אינה בוחרת אילו תעשיות לפתח, היא אינה קובעת מחירים, אינה מנהלת את עובדי הקונצרן או מחליטה על השקעות הקונצרן.

מועצת החכמים לא מחליפה את ידע פיננסי, עסקי ויצרני ולא מכריעה בקבלת החלטות במקום אנשי המקצוע המובילים את הקונצרן הלאומי האחוד, אלא היא מתבוננת על הפעולות של הקונצרן הלאומי האחוד, הדירקטוריון וההנהלה, בוחנת אם הפעולות מתיישרות עם מטרות הקונצרן ועם התכלית הציבורית אזרחית.

כך נוצר מודל, בו כל גוף אחראי על תחום אחר, ההנהלה מחליטה כיצד מבצעים, הדירקטוריון בוחן את ההיתכנות הכלכלית והתפוקה, מועצת החכמים בוחנת האם המסלול בכלל נכון לאזרחים, לקונצרן הלאומי האחוד ולמדינה.

מועצת החכמים אינה מועצה מסורתית רק של אנשי רוח ופילוסופים, אלא שותפים בה גם כלכלנים מערכתיים, משפטנים, חוקרי מערכות, אנשי חינוך ואתיקה, כאשר המשותף לכולם הוא היכולת לבחון את המערכת באמצעות מטא קוגניציה וממבט על הרואה מערכות שלמות, דפוסי התנהגות, הנחות נסתרות ובעלי היכולת לרסן את עצמם.

תחלופה מדורגת ומוגבלת היא עיקרון שכבר מיושם בתורת המדינה האחודה, בית העם וגם בבית הנבחרים, חלק מהמושבים מתחלפים בעוד חלק נשארים כדי לשמור זיכרון מוסדי, חפיפה והעברת ידע. כהונת מועצת החכמים היא כהונה מוגבלת, אין הזדהות עם התפקיד, הסמכות ורשת הקשרים נועדה להתחלף, מועצת החכמים לא בוחרת חברים לתוכה אלא הם נבחרים על ידי גורם חיצוני.

במודל מועצת החכמים, בכל סבב מתחלפים שני שלישים מחברי המועצה, כך נוצר רענון אמיתי שמאפשר שבירת רשתות כוח ומחשבה וגם נשמר הידע והניסיון.

מודל תחלופה מדורגת ומוגבלת גם יהיה מיושם בדירקטוריון באופן מעט שונה, מאחר שבדירקטוריון יש צורך לשמור יותר על הניסיון המקצועי הרציף מאחר ואלו עוסקים במערכות פיננסיות ותעשיתיות מורכבות.

מודל הדירקטוריון מציע כהונה מוגבלת, ההחלפה מדורגת שבה שליש מתחלפים בכל סבב, מינויים נעשים באמצעות גורם חיצוני, תקופת צינון ומניעה של מעבר מיידי לאחת הזרועות המפוקחות.

ריסון וסמכויות מועצת החכמים, מאחר ומועצת החכמים אינה פועלת כמו הנהלת על, הסמכויות שלה שונות מהמבנה דירקטוריון מסורתי, היא מקבלת מידע מלא מפעולות הקונצרן, היא מפרסמת חוות דעת ודוחות שנתיים, היא יכולה לדרוש הסבר מן הנהלת הקונצרן והדירקטוריון, היא יכולה להמליץ על שינוי מדיניות, לעכב באופן זמני החלטה חריגה ולהעביר את הנושא לבחינה מחודשת בבית העם, בית המחוזות הנשיא או הממשלה, ובמקרים חריגים מאוד אף להמליץ על החלפת ההנהלה והדירקטוריון כאשר אלו אינם מקיימים את תכלית הקונצרן הלאומי האחוד ולהעביר את ההחלטה לגורם המוסמך.

על מנת למנוע את התאבנות מועצת החכמים בעצמה או הפיכתה לשכבת ניהול שרואה עצמה כמחזיקה באמת ומעל יתר שכבות הניהול, היא תהיה מפוקחת על ידי הנשיא, שמשמש בעצמו גוף מטא קוגניטיבי, כך הוא בוחן את החלטות מועצת החכמים, המשמשת בעצמה גוף מטא קוגניטיבי לקונצרן הלאומי האחוד.

לכן החלטותיה ועמדות המיעוט בכל החלטה חייבות להיות מנומקות ופומביות, המועצה תפעל לבחון תחזיות והחלטות שביצעה במבחן הזמן, לבחון האם טעתה, פעלה בניגוד לתכליתה או מעבר לסמכותה. מועצת חכמים אמיתית תהא מועצה שמסוגלת להודות בטעויותיה ולשנות כיוון בהתאם לצורך המשתנה, בהתאם לעקרונות מטא-קוגניטיביים.

פרק שתים-עשרה | מערכת חינוך אחודה

מערכת החינוך המסורתית משתמשת בשיטות ישנות ללמידה, היא נותנת משקל לציון ושינון חומר, אך נוהגת להתעלם או להפחית בחשיבות עבודת צוות, יכולות גופניות, עבודת מחקר עצמית, למידה עצמית, תקשורת בינאישית, חשיבה על תהליכי החשיבה והבנה שלא כל בני האדם הם אותו דבר. עקרון פילוסופי שניתן להבין בשפה פשוטה הוא מה היה קורה אם ליונל מסי או כריסטיאנו רונאלדו לא היו נחשפים לכדורגל? מה היה קורה אם אלברט איינשטיין לא היה נחשף לפיזיקה? מה היה קורה אם לודוויג ואן בטהובן לא היה נחשף למוזיקה? מה היה קורה אם פבלו פיקאסו לא היה נחשף לאומנות? מה היה קורה אם מגנוס קרלסן לא היה נחשף לשחמט? מה היה קורה אם מארי קירי לא היתה נחשפת לכימיה? מה היה קורה אם אלן טיורינג לא היה נחשף למתמטיקה? מה היה קורה אם צ'ארלס דרווין לא היה נחשף לטבע? מה היה קורה אם וויליאם שייקספיר לא היה נחשף לכתיבה? מה היה קורה סטיבן ספילברג לא היה נחשף לקולנוע? מה היה קורה אם יוסיין בולט לא היה נחשף לריצה תחרותית? התשובה היא שככל הנראה הם לא היו מגשימים את הייעוד שלהם והעולם היה מפסיד את האנשים המוכשרים בהיסטוריה האנושית. על פי תורת המדינה האחודה, העולם מפסיד בכל דור מיליוני בני אדם שלא גילו את יעודם אך ורק בגלל שלא נחשפו אל המקצועות הנכונים ואל התחומים שהיו מתאימים אל כישרונותיהם ולתבונה שלהם.

תיאורית תבונות מרובות היא תיאוריה של הווארד גארדנר שבוחנת תבונת אדם, ביסוד התיאוריה נטענת טענה חינוכית חדשה, תבונה אנושית אינה דבר אחיד כמו ציוני מנת המשכל הנהוגים בעולם המערבי, אלא אוסף של יכולות שונות המתפתחות באופן ייחודי ושונה אצל כל אדם. על פי התיאוריה של הווארד, קיימות שמונה תבונות מרכזיות שונות ולצידם קיימות תבונות נוספות.

תבונה לשונית, מעידה על יכולות דיקציה גבוהות אצל אדם, יכולות למידת שפות מהירה, יכולות שכנוע וסידור טענות בעל-פה ובכתיבה.

תבונה לוגית מתמטית, מעידה על יכולות ניתוח וחשיבה באמצעות פירוק לגורמים של התחום, פתרון בעיות לוגיות והבנת מערכות חוקים.

תבונה מרחבית, מעידה על יכולות אדם לתפוס חזותית, ולזכור הקשרים חזותיים, לדמיין חזותית ולתכנן מרחב בצורה יעילה.

תבונה מוזיקלית, מעידה על יכולות של אדם להבין קצב והרמוניה, לזהות דפוסים ולהבדיל בדקויות קטנות בין צלילים.

תובנה גופנית תנועתית, מעידה על יכולת של אדם להבין את הגוף ולהפעיל אותו בצורה אחודה, באמצעות תיאום עין-יד, תיאום עין-רגל ויכולות פיזיות מפותחות.

תבונה בין אישית, מעידה על יכולת של אדם להבין רגשות של אחרים, להבחין בשינויים פנימיים באחרים, להיות בעל תקשורת בין אישית גבוהה ויעילות בעבודה בצוות.

תבונה תוך אישית, מעידה על יכולת של אדם להבין רגשות, המחשבות הפנימיות, דחפים וגם תבניות פנימיות שמניעים אותו.

תבונה טבעית, מעידה על יכולת אדם להבין תבניות בטבע, בחברה, במערכות מורכבות ובמערכות אקולוגיות.

כך, תיאורית תבונות מרובות מערערת על רעיון מערכת חינוך חד מסלולית שטוענת שיש רק דרך אחת להיות נבון ויש רק דרך אחת לבחון את פקחותו של אדם. תורת המדינה האחודה מציעה לראות את תיאורית התבונות המרובות במשקפיים נוספות, כפריסה תבונתית דינמית, כפי שלמדנו מהפילוסופיה הדואלית, האדם אינו רק בעל תבונה אחת מקובעת, אלא בעל כל התבונות במידות שונות, כישוריו ותבונתו נעים על גבי פריסה ולא מקובעים לאורך החיים, שכן האדם מתפתח כחלק מתופעת הטבע.

בני אדם הם בעלי יכולות התפתחותיות גבוהות, כל בן אדם יכול לפתח את התבונות שבהן הוא חלש ולחדד ולהעמיק את התבונות שבהן הוא חזק, כך שהמערכת החינוכית החדשה לא טוענת שאדם בעל תבונה לוגית צריך לוותר על יתר התבונות שבהן הוא חלש, אלא להתאים את תוכנית הלימודים והדרך שבה הוא לומד אליו, ולא לנסות להתאים אותו אל המערכת.

כך, התיאוריה מציעה שכל אדם צריך להימדד ולהתחנך על פי הדרך הנכונה לו, במקום לנסות ליצור מערך של בני אדם זהים, יש לפתח את הייחודיות האישית של כל אדם, על פי התבונות והתכונות שלו, לחדד והעמיק בתבונות בהן הוא כבר שולט לצד חיזוק ושיפור ככל הניתן את התבונות שפיתח פחות.

חברה בריאה ומתפקדת, צריכה לאפשר מקום למגוון האדם הפרוס על גבי התבונות, לפתח את הייחודיות שלו ולא רק לייחס לתבונה אחת או שתיים את עיקר המשקל החינוכי.

מערכת החינוך הרב מסלולי רוצה לגדל בני אדם שלמים, שייעודם היא תובנה הנובעת מהצמיחה והייחודיות התבונתית של האדם, לגדל בני אדם שלא רק יהיו מקצועיים בעבודתם, אלא גם אנשים טובים שמסוגלים לחשוב על הדחפים, הרגשות והמחשבות שלהם ולשמור על התפתחות אישית מתמדת. כך מערכת החינוך הרב מסלולית שואפת לאזרח בריא, מאושר וייחודי לחברה.

מערכת החינוך הרב מסלולי נשענת על למידה משותפת בנושאים מרכזיים, כמו שפה, גוף ותנועה, יכולות למידה עצמאיות, יחסים בין אישיים, אזרחות, טבע ומטא קוגניציה.

מטא קוגניציה, הוא מונח פסיכולוגי, המתייחס ליכולת חשיבה על חשיבה, יכולת של אדם להיות עד לעצמו, למחשבותיו, לדעותיו, להרגליו, לדחפיו ורצונותיו.

מטה קוגניציה נועדה לפתח ויסות עצמי באדם, ניהול רגשות, דחפים וזמן, היכולת לעצור ולבחון מחשבה או פעולה תוך מודעות מלאה לאותה מחשבה ופעולה, לדחפים פנימיים שהניעו אותם ולמעשה להפוך מאדם הפועל מכוח ההתמד, לאדם הפועל מתוך עדות.

על מנת להטמיע חשיבה מטא קוגניטיבית והבנה רב מסלולית, נדרש להכשיר את המורים במסלולי חינוך חדשים המותאמים למערכת החדשה, לחנך את המורים לראות את התלמידים ממבט חדש ומכיל, מבט שלא מנסה לכפות את המערכת עליהם אלא מחפש תמיד את הדרך הטובה ביותר להתאים את הכלים של המערכת אליהם.

הבחירה במסלול אינה סופית, המערכת מבינה שאדם נע על גבי פריסה ויכול לשנות את דעתו ואת רצונותיו עם השנים, להתחיל במסלול לוגי ולהמשיך במסלול אמנותי, חלק מעקרון המטא קוגניציה הוא חשיבה על חשיבה, חשיבה על דחפים, אמונות והעצמי, כך שככל שהאדם מתמיד במטא קוגניציה הוא גם עלול להחליף מסלול שמתאים להתפתחות שלו ולשינוי שהוא חווה. לכן חשיפה למקצועות השונים ומסלולים השונים חשובה מאוד מגיל קטן, ככל שהאדם נחשף ליותר מקצועות ודרכי חיים כך מתאפשרת לו פריסה רחבה יותר של אפשרויות שבהן הוא יכול למצוא את הייעוד ואת הדרך שלו, שכן גם אדם שבוחר מסלולים שונים ומרובים עלול להיראות כלא החלטי על פי הגישה המסורתית, כאשר למעשה הוא לומד תבונות שונות ומפתח תובנה מערכתית.

כך מערכת חינוך רב מסלולית מבקשת ליצור מודל חינוכי חדשני, ממקצועות היסוד המשותפים המאפשרים לאדם לפתח יכולות למידה, שפה, שיתוף פעולה ומטא קוגניציה, דרך חשיפה למגוון רחב ככל הניתן של מקצועות ומסלולים, העמקה במסלולים הנבחרים על ידי האדם ולבסוף התמקצעות מעשית ועיונית.

מודל החינוך הגרמני, אאוסבילדונג הוא המודל הנכון להתמקצעות המעשית והעיונית, הוא מציע מסלולים רבים ומגוונים, לאנשים שונים ומגוונים, הוא אינו כופה רעיון או דעה אלא מאפשר לכל אחד למצוא את ייעודו, אין נכון או לא נכון, אין יותר טוב ופחות טוב, חשיבה דיכוטומית מסורתית של חברה שמהללת מקצועות מדע ומחקר ומזלזלת במקצועות כפיים היא חשיבה מגבילה, שכן ראוי לזכור שהבניין שבו לומדים נבנה באמצעות עבודת כפיים בשילוב מדע, ולא נפרדים אחד מן השני. חברה שמאבדת את החיבור המעשי עם העולם עלולה להפוך לחד מסלולית ותהיה תלויה באחרים על מנת להתפתח, כך מציעה תורת המדינה האחודה להלל את כלל המקצועות, את המלאכה, את עבודות הכפיים, את עבודות המחקר, את עבודות המדע, את האמונות, את הפילוסופיה, את עבודות החינוך, את מקצועות הטבע והמקצועות הלוגים יחדיו.

בינה מלאכותית כשותף התפתחותי

עם התפתחות הטכנולוגיה לצד גידול הילודה הטבעי, עולה הדרישה לאנשי חינוך ומורים בקצב שהמדינות אינן עומדות בו. כיתות רבות כוללות מעל 30 תלמידים ומורה בודד אינו באמת מסוגל לעקוב ולהעביר את התכנים לכולם. לאחר שהבנו שלכל תלמיד גם יש דרך חינוכית המתאימה לו, בהתאם לאותו מקום שבו התלמיד נמצא, הופכת מערכת החינוך למוסד שבו נופלים התלמידים בין הכיסאות באופן קבוע, לא מגשימים את ייעודם, לא מוצאים את דרך הלימוד הנכונה להם ולא מצליחים גם למצוא עבודה מתאימה ליכולות, כישורים ולתבונה שלהם בסוף הלימודים.

תורת המדינה האחודה מציעה לפתור את הבעיות האלו באמצעות שיתוף פעולה בין אנשי חינוך לבין בינה מלאכותית, לא באמצעות מחשב המתפקד במקום אנשי החינוך ולא מתוך מפחד כלפי הבינה המלאכותית.

מערכת החינוך הרב מסלולית מציעה ליצור בינות מלאכותיות מקצועיות לתחומים שונים, להתאים להם אופי ומנגנוני בקרה מתקדמים שיהפכו להיות עוזרים אישיים ומורים אישיים לתלמידים. המורים חוזרים להיות אנשי החינוך, מפקחים על התפתחות התלמידים, רואים את ההתקדמות שלהם בראייה מרחבית ולא נדרשים להיות כותבי ציונים או מתרגלים אישיים. הבינה המלאכותית מסוגלת להיות מתרגלת בעברית ובאנגלית, היא מחוברת לתכני האקדמיה העברית ללשון, יכולה לשלוף מילים, תשובות או חוקים לשוניים בקלות, היא מסוגלת להעלות שאלות מתמטיות מותאמות לרמה של התלמיד, לזהות דפוסים, איזה סוגי תרגילים הוא מתקשה, ולהתאים תוכנית לימודים מיידית.

קיימות תוכניות לימודים מבוססות משחקים, מבוססות תכנים עיוניים, מבוססות תכנים חווייתיים ומבוססות תכנים חזותיים, כל תוכנית מותאמת לצרכי התלמיד.

המורים נשארים אנשי היסוד בבית הספר, עוברים בין התלמידים, עוזרים להם כשהם מתקשים, מחנכים אותם להתמודד עם קושי ואי הצלחה. מלמדים אותם על תהליכי החשיבה של האדם, על הדחפים ועל קשרי האדם שעליהם לפתח. זמן של המורים מתפנה כך שיוכלו לראות כל תלמיד ותלמידה ברמה האישית וכך יהיו מסוגלים גם להתאים להם את התוכנית הנכונה ביותר להם.

המטרה הסופית היא לתת לתלמידים כלים מעשיים, כלים מותאמים לעידן הבינה המלאכותית ובו בזמן לא להפוך את התלמידים לתלויים במערכת החינוך, במורים או בבינה המלאכותית.

לימודי מדעי המדינה, חוק ומשפט כחובה לימודית

הכנסת לימודי מדעי המדינה ברמה אקדמית במקום שיעורי האזרחות הרגילים היא הכרחית, שכן שיעורי האזרחות מבוססים על מודלים ישנים, הם נלמדים במעט שעות שבועיות וגם נוטים להשתנות בהתאם לרצון הממשלה ושר החינוך. הלימודים למדעי המדינה נועדו לאפשר לתלמידים להבין לעומק את הכוחות המשפיעים עליהם, על החברה ועל המדינה.

אין מטרת הלימודים לעודד הפגנות או להתנגד להפגנות, אין מטרתם לעודד אסכולה של אחד על גבי אסכולה של אחר, מטרתם היחידה היא לשקף לתלמידים את מלוא הצדדים, מלוא הרעיונות, מלוא החשיבות ומלוא הבחירות הקיימות לאזרח כאשר הוא עומד מול מוסדות המדינה או כאשר הוא רוצה לשנות אותם.

לימודי חוק ומשפט הם הכרחיים בהיבט הזה, שכן אי אפשר להתעלם מן העובדה שהמדינה בנויה על חוקים, החברה בנויה על חוקים כתובים ולא כתובים, כך גם בכל בית ישנם חוקים כתובים ולא כתובים, התלמידים צריכים לדעת את זכויותיהם החוקיות ולא בעלמא.

ידע אמיתי מונע בורות, הנחת הנחות שגויה ומסקנות שאינן מבוססות, באופן שונה מלימודי האזרחות הקיימים המנגישים את הפשט לתלמידים כאשר עליהם ללמוד דרש וסוד, אלו יהפכו את התלמידים מצייתנים לרעיונות לחושבים בזכות עצמם.

במקום להסביר בפשט על מערכת איזונים ובלמים, נדרש להבין את החוק בישראל ומשם גם לשאול שאלות האם החוק הקיים מספיק? במקום להסביר בפשט על דמוקרטיה ודיקטטורה או הונתנות וחברתנות, נדרש להבין את הסוד שהוביל ליצירת כל מודל, מה הוא משרת ומהם חסרונותיו.

למעשה, מתבקש מכך ללמד את התלמידים ספר כדוגמת תורת המדינה האחודה, ספר השואף לספר את כל הסיפור ולא למצוא איזון קבוע בפריסה בעלת איזון דינמי.

באמצעות גישה זו, התלמידים הופכים מצטיינים למוסר ורעיונות, לחושבים עצמאיים, למפתחי רעיונות ושותפים אמיתיים בהתפתחות בני האדם.

אחת הדרכים להוביל להזרמת דם חדש ולאפשר בדרך הוגנת לכל צעיר וצעירה להשתכלל אל תוך המערכת הפוליטית והמדינית או להנהלת הקונצרן הלאומי האחוד, היא באמצעות חיבור בין מערכת החינוך לבין המערכת המוסדית בדומה למסלולי אאוסבילדונג, באמצעות מסלול ייעודי, התלמידים ילמדו חומר עיוני על מדעי המדינה לצד עבודה מעשית בתחום.

באמצעות חינוך למדעי המדינה ומסלול מעשי, המערכת מרוויחה שני עיקרים חשובים, הראשון הוא אזרחים חושבים ולא צייתנים, אזרחים שמפתחים רעיונות מדינה חדשים ולא עסוקים רק בקרב הידוע הבוחן איזה מן המודלים יותר צודק. העיקר השני הוא זרימה קבועה של אזרחים צעירים, עם רקע כלכלי או בלי רקע כלכלי, עם שם משפחה מוכר או בלי שם משפחה מוכר, כולם מקבלים הזדמנות שווה ללמוד ולהיכנס אל המקומות בהם מנהיגים ומשפיעים על החוק, החברה הכלכלה ועל המדינה.

פרק שלושה-עשרה | מערכת בריאותית מניעתית

הרפואה המודרנית מעולה בתפקידיה, הטכנולוגיה והרופאים המוכשרים הפכו את מערכי החירום למצילי חיים גם בפגיעות הקשות ביותר, בפגיעות ראש, בטן, איבוד גפיים, מחלות זיהומיות, פגות, כשל מערכתי, התקפי לב ועוד. אך המערכת המודרנית המערבית אינה מספיקה, היא נשענת על משמעת האזרח, בתקווה כי מרבית האזרחים ישמרו על בריאותם הקבועה, גופם והלך רוחם.

אם לא ישמרו האזרחים על בריאותם, המערכת תוצף בחולים, אנשים הזקוקים לטיפול יאבדו בין המיטות, ובתי החולים עלולים אף לקרוס. אם כך, מדינה שמשקיעה ברפואה מונעת, כשמה היא, מונעת את הצפת המערכת ואם תצטיין בתפקידה תוביל גם להקלה משמעותית בבתי החולים, כך שהרופאים, האחים והאחיות וצוותי המשרד יוכלו לתת שירות מוביל לכל חולה.

רפואה מונעת משפרת את איכות חיי האזרחים, היא הופכת אותם מחסרי ידע התלויים בעצת המומחים, לאנשים אחראים, מודעים ומשתפי פעולה. כאשר המדינה משקיעה ברפואה מונעת, היא חוסכת יותר מהסכומים אותם היא משקיעה.

במדינת ישראל, לפי ועדת הבריאות בשנת 2021, עשירית מהאוכלוסייה הבוגרת במדינת ישראל חולי סוכרת, עלות הטיפול בהם מוערכת בכ-9 מיליארד ש"ח בשנה.

אותה ועדת בריאות הוסיפה, שיש כמיליון איש עם טרום סוכרת ופוטנציאל גבוה לפתח את הסוכרת, להערכתם עלות הטיפול תגדל בעוד 10 מיליארד ש"ח בעקבות הצטרפותם למעגל החולים.

הועדה התייחס גם לענייני השמנה במדינת ישראל, לפי הנתונים, ההוצאות הישירות לטיפול בהשמנה בישראל עומדים על 20 מיליארד ש"ח בשנה, כאשר ההשמנה נקשרה ישירות למחלות נוספות כגון סוכרת, כך שבשנת 2025 כבר דווח, כי העלות הישירה והעקיפה מהשמנה עולות למשק כ-55 מיליארד ש"ח בשנה.

פינלנד הצליחה להפחית שכיחות מחלות לב בכ-80% בזמן קצר של 30 שנה, כאשר הם החליטו על שינוי תזונתי לאומי שהחל בבתי הספר.

על מנת להיטיב עם כלל האוכלוסייה, על פי תורת המדינה האחודה ניתן להוביל לשינוי תזונתי אמיתי באמצעות מספר דרכים. הראשונה, המדינה צריכה לסבסד מזון בסיסי בריא ואיכותי, כמו פירות עונתיים, קטניות, שיבולת שועל, אורז, דגים וירקות טריים. השנייה, המדינה צריכה להכניס מודל ארוחות לבתי הספר וגם לתיכונים, מזון מבוסס מוצרים טריים בלבד וללא עיבוד תעשייתי.

בית הספר הוא למעשה החממה שבה ניתן להתחיל לחנך לבריאות כבר מגיל צעיר, ללמד את ההשפעות ארוכות הטווח, את יתרונות המזון, אבל כל עוד מדברים בעלמא והתלמידים לא חווים ואוכלים את המזון כבר בבית הספר, המערכת עלולה שלא להשפיע, לכן הדרך היחידה ללמוד על תזונה היא באמצעות מערכי תזונה שישלבו עם המערך העיוני.

השלישית, המדינה תעודד אזרחים לגידול ביתי, תשתיות פרמקלצ'ר, חממות גינה אוטומטיות המייצרות גידולים ביתיים.

מערכת בריאות מניעתית אחודה תוביל לירידה במספר האשפוזים, הצנתורים והניתוחים, במספר התרופות הנמכרות, במספר אובדן ימי עבודה עקב מחלה במשק, במספר הקצבאות ונכות. צפי תוחלת חיים ותמותה מוקדמת, הם מדדים שניתן וגם צריך למדוד את הממשלה לפיהם. תפקיד הממשלה לשמור על בריאות הציבור, להשתמש בטכנולוגיות מתפתחות לצד עקרונות יסודיים של גוף ותנועה, כדי להעלות את תוחלת החיים ולהפחית מדדי חולי באופן קבוע ומתמיד.

ראוי לציין, לעיתים קיים ניגוד בין רצון התאגידים לבין צרכי הציבור והבריאות הציבורית, שכן על פי המודל ההונתנות, תאגיד לעיתים עלול להעדיף רווח מיידי, העדפה של טעם מתוק או טעם חזק, שימוש בתוספים או בחומרים שהופכים את המזון לטעים יותר, יפה יותר חזותית ובעל שביעות רצון מיידית. אך בטווח הארוך המזון הזה עלול לפגוע באותם אנשים, באיכות חיים ובהמשך במערכת הבריאות כולה באמצעות הכבדה על הוצאות המדינה בתחום הבריאות.

במדינות רבות בעולם, החליפו את צבעי המאכל הותיקים בצבעי מאכל טבעיים בלבד, סלק, עגבניות ועוד, המהלך אמנם יעלה כסף לתעשיית המזון, תעשייה רווחית בה חלק מחבריה מוכרזים אפילו כמונופול, ובכל זאת, אין הבקשה לגרום לאותן חברות ותאגידים להפסדים, אלא להפחית את הרעלת הציבור ולאפשר יותר תחליפים בריאים ולחנך את הציבור לבחור חכם ונכון.